יותר נכון 4 חודשים. היססתי אם להתחיל לחזור לכתוב פה, מכיוון כששאני כותבת פה, הכל חוזר אליי בבום, ב100%,

יש לי את הצד החזק שאני כלכך רוצה לחזור לזה - להיות שוב חזקה, בטוחה, יפה, מלאה ולא שמנה, גישה חיובית לפעמים

ויש את הצד החלש שאומר - את יכולה גם בלי זה , את חזקה מספיק בשביל לא להישבר, את אגואיסטית אם את חוזרת לזה.

אבל כרגע כל הסממנים מראים לי שאני צריכה להקשיב לצד החזק. להישאב חזרה לאנה.

למה אני לא יכולה להיות כמו בן אדם רגיל? כבר 4 שנים אני לא הולכת לים עם בגד ים. אין לי בכלל בגד ים.

אני לא מסוגלת. אני פשוט לא מסוגלת.

בטיול שנתי המקלחות היו עם כל הבנות ביחד, ולא העזתי להיכנס ביחד איתן, גם מהסיבה שאין לי בגד ים וגם כי אני מתביישת. ואני מסתכלת על הבנות השמנות שמתגאות בגוף שלהן ויש להן ביטחון ענק, ואני נחרדת. זה מחריד המראה הזה. נעזוב את העובדה שהביטחון העצמי שלהם הוא בעצם מסכה, אלא שהמודעות העצמית שלהן שואפת לרצפה. וזה מחריד.

אנשים מדברים איתי ואני מסתכלת עלייהם ומהנהנת, כשאני בכלל לא מקשיבה להם אלא סופרת את הקלוריות שלי להיום.

ויש עוד כלכך הרבה סממנים שיש לי הפרעת אכילה. ואני לא! אין לי הפרעה!

ואף אחד לא מבין את זה.

לא ההורים שלי, לא המחנכת שלי שגילתה את זה לפניי כמה זמן, ולא אף אחד.

זה מחזק אותי. אני אוהבת את זה.

ובגלל זה אני חוזרת לזה.

כי ככה אני מאושרת. אני חזקה.