קודם כל סליחה
היתה לי העיה קלה עם הסיסמה לבלוג חח..
אז ככה אתם מוכנים/מוכנות??
הינה הפרק השני 0____0 :
- שלושה ימים לפני הלוויה -
רובין, היילי, לילי ואני נפגשנו אחרי שיעור פילוסופיה בבית קפה הקבוע שלנו "Durty Judy" .
"יש לכן מזל שאין לכן אחיות קטנות!" צנחתי לתוך הכיסא.
"את סתם מגזימה...זאת כולה מסיבה" התיישבה רובין ליידי.
"אולי תפסיקי להיות כזאת פסיבית, סטאר אל תתייחסי. היא סתם עצבנית בגלל מר.גרין שלא נתן לה 100" בחיוך מסופק שקע היילי בתפריט.
"חהחה! איזה קורעת את" ירקה רובין בעצבנות.
"אווויי, שוב אתן מתחילות לריב?" השנינות של לילי הצילה את המצב.
"באלוהים כמו ילדות קטנות שלא התחלקו במוצץ" לילי תפסה את הכיסא האחרון שהיה מולי.
"מה מזמינים?" בפסיביות מוחלטת דיקלמה רובין, תוך כדי דפדוף רועש בתפריט.
"עזבו אוכל עכשיו, מה עושים עם ג'סיקה?"הדאגה התחילה להתפרץ מתוכי.
"תאמת סטאר, היא ילדה טובה אולי לא תעשי סצנה?" בחיוך תמים שאלה לילי.
"תקשיבו. כולנו היינו "ילדות טובות" והתחלנו ל ק ח ת כמו כולם" התחלתי לצאת מדעתי.
"חחחחח..אבל תודי שזה הדבר הכי כייף שרק אפשר ^ ^" התפרצה רובין מתוך התפריט.
בנתיים שכולן נהנו משיחות טלפון, סיפורים על בנים, קפב ועוגת גבינה המיוחדת של ג'ודי. אני לא הפסקתי לחשוב מה אני עושה....
"טוב! צודקות. פרשתי מתפקיד "אמא" שתעשה מה שבא לה" חייכתי בזיוף בנסיו להסתיר את שאריות החשש שישבו בתוכי.
- הלוויה -
הלוויה נמשכה כמו נצח. כולם בכו, ישבו מחובקים עם בני משפחתם.
אחרי הטקס, נחמו אותנו במשפטים "משתתפים בצערכם" "איזה ילדה מקסימה הלכה" ועוד מלאא בולשיט.
רובין ומשפחתה, שהיו חברים קרובים של הורי, באו חבקו אותנו בשתיקה והלכו.
היילי הייתה הכי הרוסה מכולם, היא תמיד לקחה הכל יותר מדי ללב, כשהתחבקנו לא הפסקנו לבכות.
קני, דני ורוברט הביאו זר פרחים ענקי וישבו ליד הקבר הטרי איזה חצי שעה עד שכולם התפזרו ורק אז באו עלי.
"סטאר...לא רצינו שזה יקרה .."פתח רוברט בדרמתיות.
"אני יודעת...אתם לא אשמים" התחבקנו בחיבוק קבוצתי ופרצנו בבכי שקט.
כל הדרך הביתה ישבתי עם הרגשת רייקנות, לא הפסקתי לבכות. הדמאות פשוט יצאו החוצה בלי ששלטתי עליהן. כל הזכרונות המשותפים שלנו קפצו לי כל שניה מול העיניים.עצמתי אותן ומלמלתי בשקט לעצמי.
"אני אוהבת אותך והכי כואב שאני לא הספקתי להגיד לך את זה".
- יומים קודם -
צלצל הפעמון של דלת הכניסה שמעתי מחדרי, שהבנות הגיעו והתחילו לעלות במדרגות לחדרי. הראשונה שהתפרצה בהתרגשות הייתה היילי אחריה דילגה בשמחה לילי שנחתה באושר על מיטתי. מאחורי כולם רובין נכנסה בדרמתיות תוך כדי שיחת טלפון.
"אאאהעעהה! היום המסיבה!!" היילי התלהבה יותר מכולנו, התכופפה למערכת סטריו והדליקה שיר.
"ניראה לכן שהבנים ישיגו..." לילי חיכתה לתשובה מכולנו.
"ב ר ו ר!" ירקה רובין מתוך שיחת הטלפון.
"תרגעו...מקסימום נקח את זה" חייכתי התמימות בזמן שהוצאתי את שקית המריחואנה ששמרתי מאז הטיסה לאמסטרדם.
"מה?!?! איך השגת את זה?"היילי זינקה עלי ותפסה את השקית.
"אהה..בואו נגיד שיש לי קשרים" בסיפוק החזרתי את השקית למחבוא והמשכתי להתאפר.
רובין בדיוק סיימה להתווכח עם משהו בטלפון, ופנתה עלינו בלחישה.
"בנות. קני, דני ותומאס השיגו....אהמ אהמ.."עינייה רצו מצד לצד כמו של אוגר במצוקה.
"יווווווהווווו.."היילי ולילי פלטו בבת אחת.
"תגידי, ג'סיקה באה או לא?" לילי נזכרה פתאום, כששמע את אחותי מתווכחת עם אמא למטה במטבח. נהנחתי בכבדות נשאנתי לאחור על הקיר.
"היא הולכת. ראיין אוסף אותה עוד שעה" נהנחתי שוב ופניתי במבט מחפש אהדה לבנות.
"עזבי אותך, שיהנו הכל יהיה בסדר" לילי חיבקה אותי באמהות.
התארגנו, דפקנו הופעה ובדיוק בזמן טומי ודני הגיעו , ההסעות שלנו. ג'סיקה כבר לא הייתה בבית ואני השתחררתי אחרי גויינט קטן, וכל העולם היה בשבילי ורוד.
אני ולילי נסענו באוטו של טומי שלי ודני הסיע את רובין והיילי.
הגענו לבית של טיילור, האקסית של דנו ובת דודה של לילי, הבית היה מפוצץ באלכוהול אנשים ומוזיקה טובה.
מוזמנים להגיב.
MSM
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MCFLY Story Maker