קודם כל סליחה.
לא עדכנתי מלאא זמן ואני בטוחה שאתם ממש משתוקקים לדעת מה יקרה
לא היה לי זמן לעדכן
תקופת מבחנים ועבודות
שונאת כאלה
טוב בלי יותר מדי חפירות הינה:
פרק 4 - שמיים הם הגבול -
"אממ..כן" דני השפיל מבט.
"מה קרה לו?" נזכרתי פתאום בבחור הבלונדיני שישב מאחור.
"או...דאגי.החברה שלי בטיפול נמרץ" דני הסתכל על דאגי במבט דואג כמו של אמא, ישר הבנתי שיש בניהם קשר חברות יוצא דופן.
"אני לא רוצה לחטט,אבל מה קרה לה?" לא הורדתי את עיני מדאגי.
"אני לא בדיוק הבנתי רק הוא דיבר עם הרופא ומאז הוא ככה, שותק ובוהה בנקודה אחת בריצפה" כל חברי הקבוצה ניראו מותשים.החלטתי לגשת עליו,לאט לאט התקדמתי עם האינפוזיה עד שהגעתי עליו ,והתישבתי בכיסא הפנוי לידו.הנחתי את ידי עליו, והוא ישר רקן עלי וחיבק אותי כמו ילד בן חמש והתחיל לבכות, אבל בשקט מלא כאב.
- אולם הופעות במרכז לונדון -
-אני נשבע אני אתפטר אני נשבע!!! הם יביאו אותי להתקף לב או יותר גרוע להתמוטטות עצבים!!-
ריצ'ארד צעד בעצבנות לאורך המסדרון שהוביל לחדרי ההלבשה של הבנים.הוא הגיע לדלת -מקפליי- הרגיע את עצמו ודפק.
טוק טוק טוק.
דני פתח את הדלת "ריצ'ארד אחי כנס!!" .
"תודה דני - על זה שגררתה אותי לתוך החדר-. בנים יש לי הודעה והיא לא כל כך טובה" הוא התיישב ליד הרי שתיפף לעצמו על הברכיים .
"דבר! אתה מלחיץ אותנו" טום עזב את המחליק וצטרף להתקהלות.
"זה קשור לדאגי...."הוא ניסה לא להפיל את ההודעה חזק ומהר מדי.
"דברר"כבר הרי התחיל להיות לחוץ.
"טוב....זאת סנדי...היא בטיפול נמרץ."דאגי קפץ מהכיסא הפיל אותו בכוח על הריצפה ונעלם למסדרון.
"שיייייטטט" דני הזדרז אחריו.
הגעתי איך שהוא לבית חולים. הלכתי לאורך המסדרון וכל הדברים הכי זוועתיים עלו לי לראש.פחדתי כל כך פחדתי שכל זה אמיתי.
ראיתי את השלט -טיפול נמרץ- פניתי עליו בנסיון לתשובות.נגש עלי גבר די גבוה, אפור שיער.
"דאגי פוינטר?"
"כן אני."הרגלים התחילו לרעוד.
"בוא איתי בבקשה" הוא פנה לעבר חדר המשרד שלו.
"דאאאגיי" דני רץ מתנשף ואחריו טום והרי.
"מה אתה דפוקקק חשבת שנעזוב אותך לבד!".
"טוב חברה לא עכשיו. חכו פה שניה".
נכנסנו למשרד והרופא לא חיכה להפיל עלי את כל מה שעובר על סנדי.
"טוב אדון פויינטר, המצב לא מבשר טובות. גברת וולבלר נפלה ושברה את המפרקת האחורית והיא תצטרך לעבור עכשיו ניתוח שבו ננסה להציל אותה מנכות." הוא השתתק כניראה בנסיון לתת לי לעכל לפני המכה הגדולה, כיאלו שזה לא היה מספיק.
"טו..וב"ניסיתי לנשום ישר ולשמור על קור רוח.
"והכי חשוב, אני משתתף בצערך היא איבדה את התינוק."
"תינוק?" חשבתי שלא שמעתי נכון.
"כן מה לא ידעת שהיא בהריון?" הוא ניראה מופתאה לגמרי.לא יכולתי להיות שם יותר יצאתי מהמשרד והתישבתי בפינה הכי מרוחקת כדי לחשוב קצת. ישבתי בשקט ובהיתי בלי סיבה בריצפה עד שהרגשתי את אותה הנגיעה החמה והאוהבת של סנדי לא יכולתי יותר לשבת רקנתי לעבר הבחורה וחבקתי אותה.
הוא חיבק אותי. ניסיתי לא לזוז ואפילו לא לנשום כרק כדי לא להפריע לתת לו להוציא את הכל החוצה. בזהירות הרמתי את ידי ועברתי בחמימות על ראשו, ישר הרגשתי איך הוא אוחז בי חזק יותר.ידעתי שכנראה הוא חשב שזאת החבקה שלו,אבל המשכתי לשבת שם ואז מצאתי את עצמי מחבקת אותו ומתחילה לבכות גם.
אחרי כמה זמן מצאנו את עצמנו מדברים על הכל, סנדי עברה את הניתוח בהצלחה, וכולם העלו חיוך קטן.
כן עוד פרק קצר מבטיחה שהבא ארוך ומלאאא הפתאות 3>
שלכם MSM.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MCFLY Story Maker