אני זוכרת אחרי שנפרדנו
אמרתי לעצמי שאני בחיים יותר לא אכנס למערכות יחסים ובחיים יותר לא אתן את הלב שלי לאף אחד.
גרמת לי להרבה צער
לכאב
לעצבות.
ואני נתתי לך את כל מה שהיה לי לתת.
מסתבר ששיקרתי לעצמי,
התאהבתי שוב ובגדול,
בבנאדם אחר, ששווה את זה, שמגיע לו, שהוא לא כמוך.
הוא ההפך הגמור מימך
אני לא אשקר, גם עכשיו לא הכל פורח ויש לנו בעיות פה ושם,
אבל אני לא מתחרטת לרגע על שום שנייה במערכת יחסים הזו, כי היא באמת שווה את הכל. גם את הכאב.
אני בנאדם כזה שאוהב המון.
כאילו אם אני אוהבת אותך, אז אני אוהבת אותך עד הסוף
עם כל מה שיש לי, עם כל מה שאין לי
אני דואגת המון אני סולחת המון אני מתגעגעת המון אני מחבקת המון אני מנשקת המון אני נותנת המון אני אוהבת המון.
בכל הכוח.
לא אכפת לי מעצמי בקטעים האלה, לא אכפת מה אני אקבל בחזרה, לא אכפת לי בכלל מה יהיה איתי
אם אני אוהבת אותך ואני רוצה להמשיך לאהוב אותך כי אתה יקר לי אני אמשיך גם לא משנה מה
אין לי גבולות.
אני מגזימה עם זה, אני מקצינה את זה לגמרי.
אני לא יודעת אם זה פאק באישיות שלי, או אם זה תכונה לא טובה,
ככה לאהוב הרבה.
אבל אני פשוט לא יכולה שלא..
אני יודעת, אני בחיים לא אקבל את אותה כמות האהבה בחזרה כי בדרך כלל אנשים לא מבטאים אהבה יותר מידי.
אבל זה לא בשליטתי לאהוב קצת כשאני אוהבת כל כך הרבה.
זה לא בנורמה שלי, זה לא אני.
אז אני אפגע והלב שלי יהיה קצת שבור אולי
וכן אולי אני אצא אפסית או "החברה החופרת והמגזימה"
אבל לפחות אני אדע שנתתי את הכל.
לפחות אדע שאני התנהגתי בדיוק כמו שהלב שלי רצה.
אני הבאתי את הכל..
כינוי:
Wasted*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
