.When a girl is quiet, a million things are going through her mind |
| 6/2018
רק בשורות טובות
אני לא ממש יכולה כבר להתגאות בכך שאני קולטת מה אנשים חושבים לגבי.
היום חטפתי עוד מהלומה לפרצוף.
וכל מיני צדדים בי נלחמים אחד בשני. מצד אחד אני חושבת על כל מיני דברים שאולי אמרתי ולא הייתי צריכה להגיד ויכולה להבין איך יראו אותם באור שלילי, אבל מצד שני אני גם לא מבינה איך כל זה קרה.
אז שאלו אותי למה לא התגייסתי לצבא ולמה עשיתי שירות לאומי במקום זה, ואמנם אני לא רצה לספר את זה לכל אחד כי בכל זאת זה לא עניינו של כל אחד ואני שונאת חטטנים, אבל סבבה, במקרה הזה זה הרגיש לי בסדר. כי כאמור, אני לא מתביישת, ואפילו גאה בדרך שעברתי.
אז אמרתי שלא התגייסתי כי עברתי שנים קשות בתיכון ושהיו לי חרדות שהתבטאו באופן פיזי והיה לי קשה איתן, אבל גם מאוד ציינתי את המהפך שלי מאז אותן שנים, את הדבקות שלי במטרה ואת כל העבודה הקשה שלי. אני לא יודעת אם פרט המידע הזה הוא מה שגרם לכל העניין, אבל אם כן, אני כ"כ מאוכזבת. גם מהמפקחת הכלבה הזאת ששפטה אותי ככה, וגם מעצמי, שאני עוד מרשה לעצמי לחשוב שזה משהו שלא אמורים לשפוט אותי לגביו.
אז אני כנה ואני מודה בגלוי שסבלתי מחרדות, בניגוד לכל אותם צבועים שרק מנסים לייפות את הרקע האישי שלהם.
והיא עוד התעניינה נורא בכל הסיפור האישי שלי ועודדה אותי לספר עוד ושאלה לגבי עוד פרטים, ואפילו אמרה שגם הבת שלה עברה חרם בבית הספר.
למה את הופכת את כל הרקע האישי העתיק שלי למרכז הראיון במקום לשאול אותי יותר שאלות מקצועיות? זה מה שחשבתי לעצמי.
אבל בכל זאת הרגשתי שהיא קולטת אותי בתור בן אדם ואפילו מעריכה אותי. היא אפילו אמרה שהסיפור שלי "מעורר השראה".
אז מה הפאקינג קטע בלסנן ככה ולהתנהג כמו ביצ'?
אפילו לא להתקשר למדריכות שלי להתייעצות?
כל פעם אני פשוט נגעלת יותר מהמערכת הזו שאני אמורה להיות חלק ממנה, ומקווה מאוד לנתב את עצמי למקום אחר.
כנראה שאני צריכה לאמץ לעצמי מניירות של ערסית מצויה אם אני רוצה לעשות רושם. להיות עדינה וקשובה זה לא באופנה, זו חולשה.
| |
|  כינוי:
Default בת: 34 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
