בעיניים של מאדאם רוז’’

אז קודם כל אני ממש שמחה היום!!!
36 תגובות!!!ביום אחד...
חוץ מזה 3 מנויים!איזה כבוד.
אבל די עכשיו,היום יש לי כמה דברים שבהם אני רוצה לשתף אתכם.

סיפור קצר(מאוד) שכתבתי,מחשבות לפני השינה,שינויי חיים,שיחת SMS הזויה ועוד כמה דברים קטנים.
אז קבלו אותי:)
Madam rouge is in the house

הסיפור:אהבה חסרת עונים(הבנתם את כפל המשמעויות?)
-"הנה,זה היה פה!"היא חשבה לעצמה"פה התנשקנו לראשונה,ופה הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי."
היא נגעה בעדינות בעץ שעמד לצידה ותמך בה,היא מיששה את גזעו הרחב מבחינה בכתובת שהייתה חרוטה עליו.
היא נזכרה בפעם הראשונה שביקרה פה,לאחר הדייט הראשון.

באותו יום היא הייתה כה שמחה,כה מאושרת.
ואז,היא נזכרה,לאחר הדייט היא טיילה בפארק וחרטה את שמותיהם,יודעת שזה הולך להיות רציני.
"הפארק הראשון" היא קראה לו,פה קרה הכל בפעם הראשונה, הנשיקה,הפגישה,החיבוק והאמירה(שאותה הכי ריגשה) וכעת היא עומדת פה לבד ובוכה.
"אני לא צריכה אותו" היא אמרה בקול רם והבהילה שני נערים שישבו והתנשקו על הדשא "סליחה." היא לחשה לעברם והמשיכה לטייל.
"הוא כלב בן כלב" נזכרה לפתע בדברי חברותיה,לאחר שדיווחה להם שהוא עזב אותה.
היא ידעה שהן טועות,היא ידעה שהיא טועה,היא ידעה שהיא צריכה אותו כ"כ,ושכל רגע שהיא פה לבד זה עוד רגע של בזבוז.
היא ניסתה להבין למה ומדוע אבל הדבר היחיד שעלה לה בראש היו האשמות הקשות שהוא הטיח בה "את מקנאה תמיד...נמאס לי!!!אני רוצה עוד....את אובססיבית כלפי" וזה כאב לה,כ"כ כאב.
היא התיישבה את הדשא ושאפה את האוויר,אך כל שנייה כאן הזכירה לה את הכל,הפארק הראשון היא קראה לו,אבל כרגע הוא נראה לה הפארק האחרון.
היא המשיכה ללכת,ודמעה ירדה בכל פעם שראתה זוג יושב ומתנשק,היא הגיעה לגשר,גשר עץ עדין שאיים להפרק בכל רגע נתון.
לשנייה היא רק רצתה ליפול ביחד איתו ולא להפסיק,אבל במוחה עלה משפט אחד,משפט שלפתע נראה לה כ"כ חשוב וכ"כ עיקרי בחייה.
"אלוהים נתן ואלוהים לקח" והיא?אינה אלוהים.
וכעת,היא עמדה על הגשר והביטה לעבר השמש השוקעת,נותנת לעצמה להסתנוור ולבכות,לפחות כך יש לה תירוץ מדוע הדמעות זולגות.
אבל בליבה ידעה ששום תירוץ לא יסתיר את העובדה שלפני יומיים הם היו הם,זוג,אהבה,משהו מיוחד ועכשיו כשהיא עומדת לבד על הגשר ובוכה.
היא הפכה להיא,והיא זאת סתם ילדה.
-סיפור קצר ראשון שלי(או ראשון שלפחות השקעתי בו באמת)תגידו את האמת,אבל תהיו נחמדים.

מחשבות לפני השינה וקצת על שינוי החיים:(קטע מתוך היומן שלי,כתבתי אתמול בלילה לפני השינה.מועתק במדויק,תראו באיזה קטע נעצרתי)
-נמאס לי,נמאס לי,נמאס לי!!!
אני שונאת את הבית ספר שלי.
אני מרגישה כ"כ מגעיל פתאום,כאילו זאת אשמתי שאני מופתניקית.
אני שונאת את ההרגשה הזאת,כאילו אני חייבת להם הסברים בגלל שאני כזאת.
אז מה אם באלי?
ומה אם באלי להיות מיוחדת?

אני שונאת את זה שכולם מרגישים כ"כ מגניבים,כאילו מה,יום כובעים בבצפר,זה פורים אתם לא יכולים להתפרע יום אחד?

למה אתם חייבים לעבור ליד ילדים ולהשפיל אותם?לסנן שהם סתומים שהם מנסים אפילו?
למה הבנות חייבות להיות כאלו מגעילות?

זה בגלל שיש לי חברות?זה בגלל שאני כן מקובלת למרות הכל?
נמאס לי שבנות שהייתי חברה שלהן בשנה שעברה מתנהגות נורא אליי.
ולמרות הכל אני מרגישה נורא שבאמת אכפת לי מזה,שאני באמת מרגישה רע בגלל מה שהן אומרות לי.
וזה הן זה לא הם.
כאילו שבשנה שעברה את לא באת עם כובע מיוחד לבצפר,נכון עמית??

טוב די,הן בכלל לא שוות את ההיתייחסות שלי.
לפחות החברות שלי עודדו אותי,לא משהו שהחברות שלך יעשו לך כי כולכן מלאות בעצמכן,וחברות אחת של השנייה רק כי אפחת אחרת לא מוכנה להסתובב איתכן.
ועוד פעם,פשוט נמאס לי מהכל!!!
באלי לזרוק משהו מהחלון ו...
-איזה סוף מפתיע,אפילו אני לא יודעת מה רציתי לכתוב.

בכל מיק,אין לי כוח יותר...
אני פשוט רוצה שהכל יחזור למה שהוא היה פעם.
נמאס לי...
3>>Mאדאם רוז'