איתו זה היה אחרת.

היא הרגישה איך הוא הפך להיות מרכז העולם שלה.

לפעמים היא הרגישה שזה לא באמת קורה

אז היא פחדה ומיהרה לתפוס בזה חזק יותר.

הוא נרתע מהרכושנות שלה כלפיו.

הוא אהב אותה, אבל הוא לא היה יכול,

זה היה יותר מדי בשבילו.

היא נשברה.

כל זמן שעבר, הכאב גבר

והזמן עבר כל כך לאט

שהכאב התמקד במקומות הכי רגישים.

היא בכתה עד צאת הנשמה

היא בכתה ובכתה

וכשהיא לא בכתה

היא לא הראתה שום רגש.

כל מרכז העולם שלה התנפץ

והיא לא ידעה מה לעשות.

פתאום, בלי הודעה מוקדמת, הוא חזר.

היא נתמלאה אושר

אבל כל דבר טוב בסוף בא לסופו

והיא הבינה שהחזרה שלו הייתה חד פעמית

הוא חשק בה

והוא לא ידע שהיא עדיין אוהבת אותו

הוא לא רצה לפגוע בה

אבל היא נפגעה.

הימים עברו והיא לא יכלה לסבול את זה

היא הסכימה להקריב את אהבתה אליו

בשביל תשוקה.

כך זה נהפך להרגל.

ההרגשה הייתה עילאית

אבל רק בפעמים שהיו יחד.

וכאשר לא היו, היא חיכתה לו וציפתה לו

ושוב, ריכזה את כל מרכז עולמה בו.

אך הפעם זה לא היה בריא לה כלל.

היא לא הייתה מאוהבת

היא הייתה אובססיבית.

הגיע הזמן בו היא הבינה שזה לא טוב

והיא חייבת להפסיק

אז היא הפסיקה.

ואז היא לא הייתה מסוגלת

אז היא המשיכה

ושוב הבינה שזה לא בריא לה

אז שוב הפסיקה

ושוב לא יכלה בלעדיו

אז היא שוב המשיכה

וכך הלאה, עד שהוא החליט לשים לזה קץ

הוא הבין שהוא מהווה לה מכשול

וההנאה הזו מובילה אותה למקום לא טוב

לכן הוא הרפה

בעדינות הרפה ממנה

והכריח אותה לשכוח ממנו.

כמובן שהיא לא רצתה

היא התעקשה על מה שכביכול היה שייך לה

אך עם הזמן הבינה שהוא כבר מזמן לא היה שלה

ועליה להרפות.

הזמן עבר והדמעות לא פסקו

היא שוב נשברה.

אבל הפעם הוא לא חזר.

היא הייתה צריכה להסתמך על עצמה

ועל הכח שהיא מכילה בתוכה

ולהתגבר

להמשיך הלאה

לרכז את העולם שלה במקום אחר.

זה היה קשה

והיא אמרה לעצמה שהיא לא תשכח אותו אף פעם

אז היא שמה אותו בצד

והעולם שלה כבר מרוכז במקום אחר

אבל הוא תמיד יהיה לה שם

בזווית עין ימין

מחייך לה מבעד לתקופות היפות שלהם יחד.