זה כאילו אתה מחכה לרגע שאני קצת מתחילה להרפות ממך ואז שוב מזכיר לי שאף פעם לא הצלחתי להפוך אותך לשלי.

אני מחליפה סדינים - אתה ישנת עליהם

אני לובשת חולצה - אתה היית הראשון שראה אותה אחרי שקניתי אותה

אני שומעת שיר - אתה הכרת לי אותו

אני שומעת עוד שיר - הוא היה בדיסק שהכנתי לך כשהיינו חברים

אני שומעת עוד שיר - הוא סתם (בדיוק, אחד לאחד) עלייך

אני מסתכלת בתמונות ישנות - התיקייה עם התמונות שלנו צורמת לי בעין

אני רואה סרט - השם של הגיבור זה השם שלך

אני עושה סדר בארון - אני מוצאת חולצה שהייתה קבורה בארון ולא כיבסתי אותה מאז שהיית אצלי, אז אני תוחבת אותה לפנים שלי, נזכרת בתקופות יותר יפות ומחזירה אותה להיקבר בארון

אני יוצאת מהבית ונועלת עם המפתח - יש לך קעקוע של מנעול כי אתה מחכה לאחת עם המפתח

אני הולכת להצגות של המגמה - לכל תיאטרון שאנחנו הולכים השנה, היינו בו שנה שעברה, ושנה שעברה אתה עדיין היית בתיכון ועכשיו כשאתה לא יוצא יותר להצגות, הכל כל כך חסר טעם.

אני צריכה לסבול אותך יום יום בלית ברירה

אני צריכה לזכור כל יום ולא לשכוח שאתה בחרת לנעול את הלב שלך

הכל מזכיר אותך. הכל.

ובאמת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות בנוגע לזה חוץ מלנשום עמוק, להחניק את הדמעות ולהמשיך במהלך היום.

אתה אף פעם לא היית שלי

ומצד שני אני הייתי שלך זמן רב מדי.

אני כבר לא שלך, אבל אני לא אשקר ואגיד שלא חסר לי כן להיות שלך

בין אם זה הדדי או לא.