כשאנחנו ביחד ומתנשקים. ככה אני ממש יכולה להרגיש את הלב שלו דוהר וזה עושה לי טוב.

תדמיינו לכן שאתן קמות בבוקר, רואות סמס מהבחור שאתן איתו (אסור להגיד חבר)

"אז את מבריזה ובאה אליי..?"

בטח שאת מבריזה ובאה אליו.

תדמיינו לכן שאתן מגיעות, הוא מכין לכן פנקייקים ואז באיזשהו שלב את קולטת שהוא לא יודע מה הוא עושה אז את מצווה עליו ללכת לראות טלויזיה בזמן שאת מכינה הכל.

אחר כך אתם עולים למעלה, כשאת עדיין לבושה, וכשאתם יורדים, את לובשת רק את הסוודר הגדול -שמכסה לך את כפות הידיים ובקושי את התחת- שדיברת עליו בפוסט הקודם שלך.

אתם רואים טלויזיה מחובקים ואחרי שעה את מנשקת אותו לשלום ויוצאת מהבית שלו עם חיוך על הפנים.

הסיטואציה הזו נשמעת קיטשית מדי.

האמת היא שהיא לא הייתה קיטשית בכלל והאמת היא שציירתי אותה לגמרי ורודה פה.

היא הייתה כיפית. זה כל מה שאני יכולה להגיד עליה. זה תמיד כל מה שאני יכולה להגיד עליו.

שהוא כיפי.

כיף לי שזה הדבר היחיד שאני מרגישה כשאני איתו.

זה כיף לדעת שאת מסוגלת להיות עם מישהו בלי להתאהב בו כמו סמרטוט.

זה כיף להיות עם מישהו.

מישהו שאכפת לך ממנו אבל לא יותר מדי כמו תמיד, פשוט, כיפי.

ואל תשכחו את ההבטחה שלי שבסוף זה ייהרס, כן?