אני יודעת שזה סתם. זו סתם ההרגשה הזו שתמיד חוזרת לי פעם בכמה חודשים.

זו שגרמה לי להיות חברה שלך, להיפרד ממך, לחזור אלייך, להיפרד ממך, לחזור אלייך, להיפרד ממך, לרצות לחזור אלייך, להתנשק איתך בסתם טיול ולא לעשות עם זה כלום.

ההרגשה האגואיסטית והמסריחה הזו חזרה לי.

אני שונאת את זה.

אני מסתכלת עלייך ולא יכולה שלא להגיד לעצמי איזה יפה אתה.

כשישבנו עכשיו במצפה ועישנת את הסיגריה הזאת,

לא יכולתי להעלות על דעתי משהו יותר סקסי ממך.

כל כך קל לי להיות איתך, לבלות איתך, שאני שוכחת שלך זה קצת קשה.

זה היה כל כך כיף שנתת לי להחזיק את ההגה בזמן שנהגת. זה היה חמוד. חמוד בקטע של חברים.

אני כל פעם מצטערת על זה שאתה יותר מדי ים רגוע בשבילי.

רק אם היית טיפה יותר ילד.

פחות בוגר ויותר ילדותי.

אתה פשוט גבר החלומות של כל אישה

אבל כרגע אני כנראה צריכה ילד שיעשה לי בעיות.

"בוא נלך מתישהו לאיזה שדה פתוח נטול אנשים ואז אני אשב לך על הרגליים ואנהג"

נראה לי שאני פשוט צריכה לחכות שההרגשה הזו תעבור.. כדי לא לפגוע בך שוב.