אני חושבת שכל דבר שאני אכתוב כאן לא יצליח לתאר את מה שאני מרגישה.

הוא נישק אותי ביום שישי. הוא נישק אותי והגעתי למסקנות שהייתי צריכה שהוא ינשק אותי כדי שאני אגיע אליהן.

הייתי צריכה שהוא סתם ידפוק לי נשיקה כדי שאני אבין שמהרגע הראשון שנכנסנו לקשר הלא מוגדר בעליל הזה, רציתי שהוא יהיה חבר שלי.

אולי אני מדמיינת, אבל הנשיקה הזו הרגישה לי יותר. יותר מהנשיקות שלנו בדר"כ.

וזה לא שהיא הייתה ארוכה יותר או מינית יותר או כל דבר שהוא יותר..

היא דווקא הייתה ההיפך. קטנה, על השפתיים, לא ערכה יותר משתי שניות.

אמיתית.

אולי דמיינתי, אבל הנשיקה הזאת הרגישה שיש שם משהו מעבר

שהוא נישק אותי לא כי סתם בא לו, כמו תמיד. הוא נישק אותי מתוך.. אולי מתוך רגשות.

אולי הוא נישק אותי לא בגלל שזה בא לו בטוב אז יאללה,

אולי הוא נישק אותי בגלל שזו אני ו..יש שם משהו.

אני כנראה מדמיינת, אבל לכאן או לכאן, עד לפני שעתיים דברים ממש הסתדרו לי בראש

עכשיו אני פשוט מבולבלת. אני מרגישה שמישהו הכניס לי מאוורר לראש וכל הדברים שתייקתי והבנתי איפה הם צריכים להיות

מתעופפים עכשיו בתוך המוח שלי ואני לא מבינה כלום.

האהבה הנכזבת שלי, זה ששכחתי ממנו לתקופה די ארוכה, זה שלא דיבר איתי חצי שנה בערך, זה שהבטיח שהוא לא יעשה יותר שטויות ולא יהיה איתי יותר, כי אני נפגעתי מזה.. הוא?

כן.. טוב.. הוא שלח לי לפני שעתיים סמס.

הוא שאל מה אני עושה היום. הוא שאל אם יש לי מישהו.

שמישהו יכבה כבר את המאוורר הזה אלוהים..

אני מרגישה דברים מתחילים לצוף בתוכי וזה כל כך כל כך לא טוב.