לכל דבר, אני מאמינה ששתי האפשרויות פסולות.

הרי.. עדיף כלום מכמעט לא?

אם אני רוצה קשר נורמלי, כמו שלא היה לי הרבה זמן, אני צריכה את שני הדברים האלה.

גם איתו וגם איתו, לא משנה מה, כשאין לי את שני הדברים האלה, זה נקרא התפשרות נכון?

אני פשוט לא רואה את עצמי יוצאת מזה.

אני מנסה לאלץ את עצמי לבחור למרות שנראה לי שהבחירה הנכונה היא אף אחד מהם

אבל המחשבה שאף אחד מהם לא נכון עבורי מעוררת בי אכזבה..

כי משניהם אני רוצה משהו שלאחד יש ואין לאחר.

אני משאירה את זה תלוי ואני לא מסוגלת לעשות שום החלטה.

אני רוצה את שניהם בגוף אחד.