אני לא עשויה מפלדה. אתה פגעת בי. אפילו בדברים הכי קטנים.

כשהורדת את המכנסיים והתחתונים לידי וליד חברים שלך כי רצית להוכיח לי משהו

כשסירבתי להיפגש איתך ושאחר כך סיפרת לי שרצית להיפגש איתי כדי שאני אעשה לך ביד

כשאמרת לי שאתה לא רואה סיבה שעוד נהיה ידידים

כשאתה יורד עלי בלי סוף ואני מתעלמת או מחזירה לך

זה פוגע.

אני מנסה כמה שיותר להתעלם

אבל כל פעם זה פוגע יותר

ואיכשהו כל זה נהיה הרבה יותר מטושטש כשאני רואה מזווית העין שאתה מסתכל עלי

וכשאני מסתכלת עלייך ואתה מפנה את המבט או לחילופין ממשיך להסתכל עלי כאילו שקעת בי לרגע.

אני לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד נמאס לי ממך באופן טוטאלי ואני מחכה לבחור שיעיף אותך מהראש שלי

ומצד שני קשה לי כל כך להתעלם מהבהיות העמוקות שלך בי.

או שהוא פשוט יפסיק להסתכל עלי. זה מפריע לי לשנוא אותו.