כדי להבין שלא משנה מה,

גם אם יש לי מישהו ולך מישהי וכביכול, ואולי אפילו באמת, אנחנו ידידים טובים,

אני עדיין מרגישה אלייך משהו.

בלילה של היום הראשון, כשחשבתי שאתה עוזב, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא

'מה אני אעשה עכשיו יומיים בלעדיו?'

או שבפעמים מסויימות מצאתי את עצמי מפנטזת על סיטואציות שבסופו של דבר נגמרות בנשיקה שלנו.

ואני גם מרגישה את זה ממך, אתה יודע?

אני שמה לב קצת, שגם לך נשאר טיפה טעם ממני. אני אוספת כל מני סימנים

כי הרי אני מכירה אותך. אני יכולה לקרוא אותך כבר. ואתה דווקא לא מסוג האנשים שקל לקרוא

שנה לקח לי להבין אותך. במשך שנה שברתי את הראש למה אתה עושה את כל מה שאתה עושה.

בקיצור, אני יכולה להגיד שזה בגלל שאני מכירה אותך, או שזו פשוט האינטואיציה שלי,

אבל לכל מקרה, המסקנה היא די פשוטה. שנינו די חושבים אחד על השניה. קצת.

אתה יודע אבל מה ההבדל בינינו?

שאם אתה תבוא אליי ותגיד לי שאתה רוצה לחזור אליי, קרוב לוודאי שאני אזרוק הכל הצידה, את החבר, את הרגשות אליו, את הבנים שמתסבכים אותי, הכל, ופשוט ארצה רק אותך, שוב. ואם אני אעשה את זה, קרוב לוודאי שאתה תגיד לי שאתה לא רוצה להיפרד מחברה שלך.

אבל בואו נשים את זה ככה - אם היה לי דלי מים ואתן הייתן עולות באש,

הייתי שותה את המים.

בנות זה עם כזה חרא.

"את הולכת להמשיך לכעוס עליי?"

"כן" הסתובבתי ושכבתי עם הגב אליו

"בטוחה? את יודעת נהיה לי קצת חם, נראה לי שאני אוריד את החולצה.." הוא התיישב והצצתי בזמן שהחולצה עברה על הפנים שלו

החזרתי את המבט לקיר.

"את עדיין כועסת?" שמעתי את החיוך בקול שלו

"כן.." חייכתי

"טוב תקשיבי המכנסיים האלה קצת מפריעים לי.. לא אכפת לך, נכון?" סובבתי את הראש להסתכל עליו וצחקתי כשהוא הוריד את המכנסיים שלו.

המשכתי להסתכל על גופו חסר הבגדים מלבד בוקסר צמוד ביותר.

"אני יכול להמשיך להתפשט, אם את עדיין כועסת.. אין לי בעיה."

הוא תפס בבוקסר ומיד תפסתי לו את היד בחיוך

"לא תודה, זה בסדר.." התקרבתי לנשק אותו והוא הזיז את ידו אל הגב שלי ומשך אותי אליו.