אני באמת לא רוצה להרוס את זה עם חוסר היציבות הריגשית שלי.

אני מצטערת שאני כזו, אולי זה התיזמון, אולי זה בגלל מי שהיה לפנייך ואולי זו פשוט אני

אבל אני לא מצליחה לפתוח את עצמי בפנייך לגמרי.

אולי זה בגלל ששיקרתי לך.

אולי זה בגלל שאני לא חושבת שאתה מספיק טוב בשבילי.

אולי זה בגלל שכל מי שאני מכירה תמך במחשבה הזו.

אני מצטערת. אני רוצה שזה יעבוד.

אולי זה טוב שהצעת שניקח הפסקה. אחרי שאמרת שאתה אוהב אותי זה הלחיץ אותי

וזה גרם לי לחשוב אולי אנחנו עושים לך יותר רע מאשר טוב

כי אני הרי לא מרגישה את זה, לי יש לב מאבן.

'את לא אוהבת אותו. את לא אוהבת אותו. את לא אוהבת אותו. את לא אוהבת אותו. תגידי לו כבר שאת לא אוהבת אותו. את לא אוהבת אותו.' צעקו עלי מחשבותיי
"אתה אוהב אותי?"

"אני חושב שכן, ואני לא רוצה להיקשר אלייך יותר מדי כשאת לא קרובה לזה אפילו."

מגביר את התחושות שאתה מרגיש, וזה אחלה דבר.

אבל זה גם חרא דבר

כי מצד אחד, הייתי אתמול נורא שמחה ובעננים, אז זה עשה לי אחלה הרגשה

ומצד שני, ראיתי אותו אתמול יושב איתה והרגשתי שכל החשדות שלי מתממשות אז זה עשה לי חרא.

אני לא מאשימה את האלכוהול. הייתי מתבאסת מזה עם או בלי להיות שיכורה

אבל אם האלכוהול גרם לי לבכות בגלל זה,

אז כן. זה די חרא.

הרבה השתנה מאז הפוסט האחרון שלי, וקצת עצוב לי לקרוא אותו ולשים לב לזה.

People change, as does everything