הרי כל החיים שלך את אומרת לעצמך 'איזה כיף זה היה חבר הומו. הוא היה כמו חברה טובה, אבל גבר. הלוואי והיה לי חבר הומו' ואז כשיש לך חבר הומו, גם הוא יורק לך ישר לתוך הפרצוף.

המורה שלי לריקוד בכתה היום.

היא פשוט ישבה שם, דיברה איתנו, והתחילה לבכות.

ואני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי 'פאק אני לא מאמינה שהאלילה שלי אכלה כזאת סטירה מיצור כזה בזוי ושפל'.

היא סמכה עליו, היא הקריבה בשבילו, היא עשתה מליון ושניים ויתורים למענו, הוא היה החברה הכי טובה שלה

ופתאום הוא אכל איזה תסביך עם החיים שלו והחליט שהוא מתרחק.

תחשבו איזה סרט זה. זה כאילו החברה הכי טובה שלכם יום אחד פשוט מחליטה שלא בא לה להיות החברה הכי טובה שלכם.

ואתם, לכו תבינו אותה, לכו תדברו, לכו תלקקו לה את התחת, והיא? כלום.

אכל הפכה.

למה אני כותבת על זה?

כי על הזין של המורה המדהימה שלי, ועל הזין שלי, ועל הזין של כל מי שבאמת היה לו אכפת ונפגע בסוף.

אני אוכלת מהכאילו-חבר-לא-חבר שלי חרא.

יותר נכון, אני נותנת לו להאכיל אותי. יום אחד הוא מקסים וחמוד ומי שהיה מסתכל מהצד היה אומר עלינו שאנחנו זוג. זוג יפה בנוסף לכל.

יום אחר, אני לא שומעת ממנו מילה ולא רק שהוא לא משמיע שום מילה, הוא גם לא עונה לי כשאני כן מנסה שיהיו מילים.

אז לא.

אני לא הולכת לאכול חרא ממישהו שלא יודעת מה נפל עליו ומאיזה תסביכים הוא סובל.

לא. אני אשים זין, כי לי לא מגיע.

אני אסתכל על המורה לריקוד המדהימה שלי ואני אחייך

כי אני יודעת וגם היא יודעת שהאנשים היחידים שיכולים להביא לנו אושר, זה אנחנו עצמינו.

אני היום אצא למסיבה ואני ארגיש נפלא

כי לי לא אכפת שהוא לא התקשר והוא יכול לקפוץ לי כי פשוט מאוד לא אכפת לי.

אני אצא למסיבה ויהיה לי כיף.

בין אם זה סוג הכיף כמו שהיה לי איתו (), ובין אם זה סתם כיף כזה שמרגישים במסיבות.

אני יוצאת היום למסיבה חברים, נשתמע (:

כשאנחנו ביחד ומתנשקים. ככה אני ממש יכולה להרגיש את הלב שלו דוהר וזה עושה לי טוב.

תדמיינו לכן שאתן קמות בבוקר, רואות סמס מהבחור שאתן איתו (אסור להגיד חבר)

"אז את מבריזה ובאה אליי..?"

בטח שאת מבריזה ובאה אליו.

תדמיינו לכן שאתן מגיעות, הוא מכין לכן פנקייקים ואז באיזשהו שלב את קולטת שהוא לא יודע מה הוא עושה אז את מצווה עליו ללכת לראות טלויזיה בזמן שאת מכינה הכל.

אחר כך אתם עולים למעלה, כשאת עדיין לבושה, וכשאתם יורדים, את לובשת רק את הסוודר הגדול -שמכסה לך את כפות הידיים ובקושי את התחת- שדיברת עליו בפוסט הקודם שלך.

אתם רואים טלויזיה מחובקים ואחרי שעה את מנשקת אותו לשלום ויוצאת מהבית שלו עם חיוך על הפנים.

הסיטואציה הזו נשמעת קיטשית מדי.

האמת היא שהיא לא הייתה קיטשית בכלל והאמת היא שציירתי אותה לגמרי ורודה פה.

היא הייתה כיפית. זה כל מה שאני יכולה להגיד עליה. זה תמיד כל מה שאני יכולה להגיד עליו.

שהוא כיפי.

כיף לי שזה הדבר היחיד שאני מרגישה כשאני איתו.

זה כיף לדעת שאת מסוגלת להיות עם מישהו בלי להתאהב בו כמו סמרטוט.

זה כיף להיות עם מישהו.

מישהו שאכפת לך ממנו אבל לא יותר מדי כמו תמיד, פשוט, כיפי.

ואל תשכחו את ההבטחה שלי שבסוף זה ייהרס, כן?

אני יפה ואני סקסית ואני לובשת חוטיני חצי שקוף.

השיער שלי פרוע והעיניים שלי מלאות איפור שחור ומזמין.

על השפתיים שלי יש שאריות אודם אדום מלפני שעתיים.

אני לובשת סוודר גדול שמכסה לי את כפות הידיים ובקושי את התחת.

רצית אותי? קיבלת.

ביקשת שאני אעשה ויתורים? עשיתי.

אני לא מצפה ממך לכלום, אבל עכשיו אני יפה ואני סקסית ואתמול לא התקשרת

אז כן, קצת קצת יש לי ציפייה שתתקשר עכשיו, או לפחות היום

כי אני לא אשאיר את המראה הסקסי והמזמין הזה בשבילך לנצח.