די כבר אתה כבר כמעט בן 29 קח את עצמך בידיים!
מצד אחד אני נהנה וטוב לי
אבל... היא רוצה מישהו מבוסס
מישהו שיהיה שם בשבילה ולא יברח למזרח כשישעמם לו בארץ
ואני לא מוכן להבטיח שלא אעשה את זה.
אז מה.. אני אמשיך ככה לעולם?
אולי בכל זאת היא תרצה אותי ככה
אולי היא תרצה להצטרף אליי
להה... עוד שנייה כבר יש לה דוקטורט זאתי
בחורה גאונה
תכלס זה גם ככה לא יקרה, נראה לי עוד יש לה את החבר הזה.
אבל אני אוכל אותו בלי מלח. אם אני חוזר, אני אהפוך אותה לשלי בטוח.
אם אני באמת אחזור, במה אני אעבוד בכלל?
לא נראה לי שיקבלו אותי למשהו רציני
אני גם לא רוצה סעמק!
להשתקע.. לעבוד במשרד כל היום.. איף איזה מגעיל. אני לא מתקרב לחיים האלה
יאללה שתתחתן כבר עם הבחור ההוא וזהו, אין לי מה לחשוב על זה יותר.
אני יודע מה היא תגיד
"מה ככה תמשיך עוד 10 שנים? תקפוץ מפה לשם כל רגע שישעמם לך?"
"שגרה זה טוב" היא תגיד, הסתומה
"זה לא חייב להיות משרד, ואפילו אם זה כן משרד, מה זה משנה אם אתה עושה משהו שאתה אוהב? אתה סתם הכנסת לך לראש שמשרד זה רע וזה להיות סגור בתוך קופסה ושזה סוג של להיכנע, אבל זה סתם חדר. מה זה משנה איפה אתה עושה את זה. תמצא משהו שאתה אוהב לעשות ותעוף על זה! אל תתחיל כל פעם משהו חדש כשמשעמם לך"
איך אני שונא שהיא צודקת
איך אני מתגעגע אליה.. למגע שלה, לשיח איתה.
וואי... אני משתגע!!!
טוב... בוא נסקור רגע מה יש לנו. אני עובד עם בן דוד שלי כבר שנתיים פה באמריקה במכירות ווואלה זה נחמד. לא טירוף אבל אני מקדם קשרים ולומד להתמקח ולדבר עם לקוחות וזה טוב. אני טוב בזה.
בא לי לטוס לסרי לנקה.. לתפוס גלים. אולי אני אסגור טיסה בחגים...
אולי אני אעבוד בזה, אולי אני אהיה מדריך גלישה.
מה ואני לא אעשה שום דבר עם הראש שלי? רק אגלוש כל היום?
איזה בלאגן..
ואיפה בכלל אני אעבוד, אם אני אלך על זה?
בטוח שלא בישראל.. חרא גלים
בישראל אני יכול לעבוד רק בתוך הקופסה הזאת
סעמק אני לא הולך לחזור לשם
אבל מה איתה...
זהו? זה מוחלט? אני מוותר עלינו?
אולי היא תסכים לבוא לגור איתי בסרי לנקה
שתחקור שם את הצבי ים.
אולי אני אתקשר אליה הערב, לדבר קצת. לא דיברנו הרבה זמן.
לא בטוח שהיא תענה, אולי היא עם החבר.
אולי עדיף שלא. גם ככה זה רק יגרום לי להתגעגע אליה יותר.
00:00
מזל טוב לי.