כשאמרת את כל המילים האלה
ממש התאמצת למצוא מילים שמכאיבות או שבאמת התכוונת?
לא ראיתי יותר אהבה בעייניים שלך
עצומות
עצומות
לא היית מוכן להסתכל
לא היית מוכן לראות אהבה
והבנתי שעכשיו התפקיד שלי הוא להראות לך
התפקיד שלי לתת את הסתירה
והלכתי לאיבוד
במלחמה מולך
רק הראיתי עוד כאב, עוד התנגדות
אוף זה לאכזב את עצמי כשאני שומעת קריאה
ומגלה עוד שאריות של טינה וכעס בתוכי
ובמקום לתת לך אור
הוכחתי את החושך
כלואה שבויה במעגל האינסופי
ככה זה כשאני חושבת שיש לי תפקיד
ככה זה כשאני מתבלבלת
ככה זה
בא לי להיות מסוגלת לצחוק על זה
היי, שוב התבלבלת
איזה קטע
אבל לא, יש את הקול שקורא להכות את עצמי ולכעוס
אני שומעת את הקול שאומר- רק ככה תלמדי!
אויש אשכרה תקשורת אלימה
קודם לעצמי
ואז לכל השאר
רואה את כל המבטים מסביבי שופטים
ויודעת שאני היא ששופטת
רואה אותך כועס
ויודעת שאני זו שכועסת
הכל מראות- האמת הכי אמיתית בכל המשפטים שנאמרים שוב ושוב...
וזה מתסכל- איך עושים את הצעד מחוץ לסיבוב?
אי אפשר
אפשר רק לצפות ולדעת- זה לא שלי, זה לא אני
כל מה שאתה אומר עליי- הוא לא אני
כל מה שאני חושבת עליי- הוא לא אני
כל הביקורת- כל זה לא אני
אני רק אור
אני רק אור
ואי אפשר להגיד את זה אלף פעמים ולהבין את זה
כי זה לא במחשבה, זה לא בראש
זו האמת
הבלתי ננגעת
הידועה מראש ולא משתנה
אמת שהידיעה שלה לא מגנה עליי מכלום
היא רק שם, שטה ברוחות הנשימה
מתבוננת בי ואני מתבוננת בה
וכל פעם שאני שולחת יד היא בורחת
וכל פעם שאני נתלית היא נשכחת
חמקמקה כל כך כשמסתכלים אליה
עצומה כל כך כשמסתכלים בפנים
אהההההה
בא לי לצעוק ולצרוח ולהיות בפשטות
ולשכוח ולברוח מכל ההתמודדות
בא לי לצעוד על ענני האמת, מוגנת
ולהיות בכלל מישהי אחרת
שלא כואבת או ננגעת או מרגישה משהו בכלל
שמחייכת בעדינות וקורנת אל הכלל
אין
כזה
דבר
באמת
אז די.
תהיי עכשיו
עכשיו
עכשיו
עכשיו פה.
ברגע הזה.
תגעי באדמה הלוהטת
תנשמי את הרוח
יש רק עכשיו.