אז כמו שאמרתי, זהו נגמר.
לא מדברת על זה לא רוצה לספר על זה יותר מידי..
אני רוצה לתת לעצמי זמן להבין דברים, זמן לעכל את עצמי.
לחשוב על כל מיני דברים שעשיתי, כל מיני דברים שאמרתי..
ולהשקיע בדברים החשובים באמת- הלימודים המשפחה והחברים.
יש לי חברים שכל אחד היה מת שיהיו לו.
חברים מדהימים שכל פעם מרימים אותי מהחרא ומראים לי את הצדדים החשובים והטובים שבי.
כל פעם מחדש הם מוכיחים את עצמם, ואת הנאמנות המוחלטת שלהם.
אני מודה לאלוהים שהוא הכיר לי אותם..
הם החברים הכי הכי שיש.
והמשפחה..
את המשפחה שלי אני אוהבת.
למרות שאני לא מראה להם את זה יותר מידי..
אבל הם חשובים לי.
בעיקר האחיות שלי..
יש לי אחות תאומה, שקוראים לה טל.
והיא באמת חשובה לי...והיא מכירה אותי כל כך טוב שאני אפילו לא צריכה לדבר והיא תבין לבד מה קרה..
ואחותי הקטנה, נועה.
היא מלאכית קטנה...בכיתה ג'..
התמימות שבה כל פעם מחדש מצחיקה אותי..היא גורמת לי לחייך אפילו כשהמצב ממש ממש מדכא.
וההורים שלי..
אין לי איך לתאר אותם כל כך..
הם מדהימים, ולרוב הם גם מתנהגים בסדר..
אני מניחה שאני פשוט בגיל כזה של מרידה בהם.
ושאני פשוט מנסה להיות מה שאני רוצה ולא מה שהם רוצים.
אבל בסך הכל היחסים שלנו טובים- לעומת היחסים של חברים שלי עם ההורים שלהם..
אני באמת אוהבת אותם.
בכל מקרה..
עברתי תקופה לא קלה.
אני יודעת שהייתי בקשר די מעט זמן, אבל מאוד נקשרתי אליה.לא יודעת למה.
והייתי בכזאת אופוריה, ובכזה אושר עילאי שהתנפץ בבום.
נפלתי חזק.
באמת שלא הצלחתי לחשוב על שומדבר, לא הצלחתי לאכול, לא הצלחתי לחייך..
היה לי קשה.
ולא רציתי לצאת סמרטוט, אז שמרתי על ה"כבוד" שלי...מטומטמת.
לטנגו צריך 2. אבל הפעם זה היה סולו.
לא עשיתי כלום.
הייתי אני.
והבעיה לא הייתה שלי.
אין לי מה להגיד יותר.
יהיה טוב(?).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
l girl