Dream Come True

הנה משהיה בפרק הקודם:

שלג מתעוררת בבוקר הראשון של הלימודים בגלל הפאךפון שלה. היא מתעוררת ושמה לב שעוד פעם יש לה קשרים.

היא מתארגנת ומתחילה ללכת לבית הספר. היא קצת מאחרת לבחירת הבתים בגלל שדיברה עם חברתה מאי

והן לא נבחרות יחד, אפילו לא אם אהבת חייה גיא! שלג מגלה בסוף היום שמאי מצטרפת לבית שלה והיא הופכת שמחה עוד פעם!

היא מחליטה לעבוד בקפה קוספלי, והמנהלת שואלת מה שמה.

"אפשר לעזור?" שאלה המנהלת של המקום. "כן, אני רוצה לעבוד פה, זה אפשרי."

"בואי נבדוק אותך. מה המידות שלך?"

"אני לא יודעת."

"חכי...אהה את בסדר את יכולה לעבוד מהיום, כבר עכשיו, אנחנו מפוצצים, הנה התלבושת שלך. איך קוראים לך?" "קוראים לי שלג."

"אז שלג, אני יעשה לך את הראיון לפה אחר כך בנתיים יש פה לקוחות שמחכים אז מהר, מהר."

מיהרתי ללבוש את התחפושת של המלצרית(זה נראה כמו מלצרית מאנימה) והתחלתי לשרת, לא שכחתי כמובן את המגש והפנקס עם העט, אני זו שצריכה לתת את האוכל ולהביא לטבחית במקום...ואת ההזמנה(תפקיד כפול ).

"שלום אפשר לעזור?" שאלתי מישהו שנראה שחיכה למישהי, הוא היה לבד בשולחן.

"את..."

"אתה..." אני בטוחה שראיתי אותו פעם...אני בטוחה בזה.

"את..." השתקתי אותו.

"מה אתה רוצה להזמין."

"טוסט עם גבינה ורוטב לפיצה."

"ושתייה?"

"קולה."

כתבתי הכל על פנקס והלכתי למטבח הצמדתי את הפתק 'ללוח הפתקים' והתחלתי לשאול עוד ועוד. ובזמן הזה עוד ועוד ארוחות נהיו מוכנות. הייתי צריכה לרוץ ממקום אחד למקום השני. לקחת טיפים ולקחת את הכסף על המנות. אחרי העבודה שהייתה היום הרגליים שלי הרוסות! אבל נזכרתי שהעבודה הזאת היא רק בין השיעורים ואחרי הלימודים ארבע שעות(שזה לא הכי הרבה) אני חושבת שזה לא נורא אני יספיק לעשות הכל. גם לעשות שיעורים, גם לנוח וגם להזכיר לרגליים שלי מנוחה בנפרד. ראיתי את פרח הסאקורה ההוא ש'הוא' נתן לי. התמלאה בי הרגשה שלא חוויתי קודם...נראה לי שאני מתחילה להתאהב ,אבל אני אוהבת את גיא! אסור לי להתאהב במישהו אחר! ואני בכלל לא יודעת איך קוראים לו. כל מה שאני יודעת עליו זה איך הוא נראה ו...שאני מתחילה להתאהב בו!

למה יש לנו לימודים גם אחרי הלימודים? גם את זה אף אחד לא יודע. אבל מה שכולם יודעים זה שזה מ-ע-צ-ב-ן! לי יש אנגלית ואומנות(אין לי בעיה אם אומנות אבל למה אנגלית!). אני מתה על אומנות אבל הבעיה היא שבין אנגלית לאומנות יש לי משהו שנקרא 'אומנות השפה האנגלית' . ותאמינו לי זה לא אומנות!

לא האמנתי! גיא היה איתי באנגלית! אני מצטערת שיעור אנגלית שאני שנאתי אותך...אתה המקצוע האהוב שלי.!

אוי לא גם הנער ההוא שם. למה זה מגיע לי? בהפסקה אני חייבת לשאול איך קוראים לו, ובאיזו סיבה הוא נישק אותי בפעם שעברה!  אני חייבת לימצוא סיבה להתקרב אליו...מה אם אני ישאל אותו, 'באיזה בית אתה?' כמובן שאני יוסיף שלום. אולי שווה לנסות.

אבל מה אז? מה אני יגיד לו אחר-כך? טוב צריך לחשוב על זה בזמן אמת...

הנה אני הולכת ו....אאוץ'! נתקלתי במישהו.

אוי לא זה גיא והוא תפס אותי...אני לא מאמינה שהוא מחזיק אותי!!!!

"את בסדר?"

"כן, אני מצטערת."

"לא נורא קורה...אאםם...תשמעי רוצה ללכת איתי ואם כיתת האנגלית למלון 'אורנו'."

"אני צריכה לשלם על זה?" לא היה לי אכפת לשלם העיקר שאני יהיה אם גיא במלון!!!!!!

"לא, התיכון משלם...אז אם את רוצה אנחנו יוצאים לשם בתשע בלילה. תביאי איתך בגדים וכסף. זה הכל."

"ולכמה זמן אנחנו נהיה שם?"

"משהו כמו שבוע. זה חלק מהלימודים, מן טיול שנתי. אבל רק של הכיתה שלנו."

"אז אני יבוא."

"יופי."

אני לא מאמינה אני יהיה במלון אם גיא! מה אני יעשה. טוב אני מתנהגת יותר מדי...אני צריכה לשכוח מגיא ומכל בן אחר. אני לא רוצה שמה שקרה יקרה עוד פעם. אני רוצה חיים כמו שהיו לי לפני מה שקרה. לפני שאבא עזב את אמא והיה התחילה לחלות. נשארתי לבד, אני והחתולה שלי לבד בבית. אז מה אם גיא בא למלון וגם אני. וגם מחר אני עובדת משמונה עד אחד-עשרה בלילה. אני לא יכולה לבוא. ואני צריכה את הכסף הזה. וגם הבחור ההוא יהיה שם...ואז מה אני יעשה.

"תשמעי...אני מצטער שאני אומר לך את זה רק עכשיו...אבל...לא משנה תשכחי מזה."

היום התעוררתי יחסית מוקדם...משהו כמו 8:15 בגלל שאין לנו היום לימודים!(איזה כיף!).

אני כבר מחכה ליום ראשון, מתחפשים!

אני מתחפשת למשהו מזה חמוד...

נראה לי שאני יעשה תסרוקת קוקו לצד.

הרמז היחיד שאני יתן לכם הוא שיש שם שחור ולבן(לא פינגווין  )

וגם שיש לי פנקס.

אין לי משהו להוסיף, אבל

משעמם לי!!!!!!!!!!!

ואני עדיין עייפה,

ולא רוצה לישון, מה קורה לי?!

בבקשה אם מישהו כבר יתעורר

בוא ונתכתב באייסי או מי שרוצה אני יביא את מספר הסקייפ

שלי..........................

טוב בגלל שאין לי מה לעשות אני ימליץ לכם על אנימות:

• Shugo chara
• Fruits basket
• Full Moon wo Sagashite

אני יביא עוד כמה אנימות אחר כך!

אני מבטיחה שעד יום שלישי אני יוציא עוד פרק!

אתם יודעים אף פעם לא התאהבתי...

אני מאוד רוצה...

לדעת מה זאת ההרגשה הזאת...

טוב מקווה שאהבתם את הפוסט תגיבו.

בוקר. שמש. יום. בית-ספר?! כן, אפילו ביום יפה שכזה אני צריכה ללכת לבית הספר. למה? לא יודעים, זה הכל ממה שהתנהל כמעט מאז ומעולם. כל בוקר התלמידים הולכים לבית הספר, לומדים, עושים מבחנים, מבחנים והולכים הביתה. יש אנשים מאוד מוזרים בבית הספר... אבל מה זה משנה? היום גם ככה זו השנה הרביעית שלי בתיכון הזה. אני כבר רגילה, אבל אני ממש מרחמת על כל אלה שלא. בית הספר שלי הוא מקום נחמד...סליחה צחקתי עכשיו, הוא מקום נוראי, אבל הוא ממש טוב אז אני נשארת שם. עוד לא כיביתי את הטלפון, הוא צלצל לי במוח, אני שומעת פעמונים. הפאלפון הזה העיר אותי כי זה היום הראשון ללימודים, אבל זו עדיין לא סיבה להעיר! ולא רק זה השיער שלי נראה נורא. עכשיו אני מצדיקה את הפאלפון...אני חייבת לסרק את השיער שלי ומהר! אאוץ' אני שונאת כשיש לי קשרים. אולי כדאי שאעשה קוקו לצד...זה גם יהיה חמוד וגם...זה יהיה חמוד. ליום הראשון של בית הספר זה נורמלי. יום ראשון בבית הספר...מה ללבוש? זה ממש קל! הודות לזה שיש לנו תלבושת אחידה! חצאית משובצת אדומה וחולצה לבנה. זה ממש לא הוגן אין לנו זכות בחירה אם התלבושות האלה. אולי לא כדאי שאני יעשה קוקו לצד. עדיף שיער פזור עם סרט מכל צד. זה באמת חמוד. עיניים בצבע דבש אז סרטים בצבע ורוד חלש יתאימו. אני רק יארגן אותו השיער שלי ארוך מאוד... נראה לי אבל שאני מאחרת, טוב נו, לצחצח שיניים ולשטוף פנים ומתחילים הלימודים! כל פעם שאני אומרת את זה אני מרגישה שמשהו טוב עומד לקרות. זה קצת מעצבן ללכת עד לבית הספר ברגל... אני נמצאת רחוק משהו כמו 5 קילומטר עד לבית הספר. זה הרבה אבל זו גם התעמלות נהדרת. בית הספר נראה מפוצץ בתלמידים, בעוד כמה דקות מחלקים אותנו לבתים. אני מקווה שאני יהיה עם מישהו שאני מכירה. אני ממש לא רוצה להיות לבד בין כל האנשים שאני לא מכירה. כדאי שאסתובב בבית הספר עוד קצת. זה יעזור לי להכיר אותו עוד פעם מחדש. אולי אפילו אמצא חברים חדשים, מעניין אם...גיא בא. אני ממש רוצה להיות באותו בית כמוהו. זה יהיה נחמד אם אוכל ללמוד באותה הכיתה שהוא לומד בה. בבקשה תבוא...בבקשה. יש פה ספסל מקושט ב פרחי סאקורה. אני רואה שממש השקיעו השנה. המורים. כדאי לי לשבת שם? אולי מה יקרה? ילדה התקרבה אלי זיהיתי אותה ואת הקול שלה, הרי זאת מאי!

"מאי, סוף סוף הגעת!"

"כן, מה שלומך עדיין הולכת לבית הספר?

"כ, אבל זה בסדר מצידי."

"אוקי אם זה נוח לך."

"בואי שבי."

דיברנו על החופש הגדול ועל הטיולים שלנו מחוץ לארץ(מה שאנחנו עושים כל שנה.). לא שמתי לב, הזמן עובר מהר וכבר חמישה לשמונה. אני חייבת למהר או שלא הספיק להבחר לאן שאני רוצה. קראתי למאי והתחלנו לרוץ. היינו חייבות רצינו להיות באותו הבית. אין לנו מזל, לא רק שלא נבחרתי עם מאי באותו בית, גם גיא לא איתי. אני מופרדת מכולם. למה זה מגיע לי. טוב עכשיו הגיע הצלצול אבל אני ממש לא רוצה להכנס לשיעור. אני לא מכירה שם אף אחד. כדאי לי לתפוס מקום רחוק ככל האפשר מהלוח, אני שונאת להיות כל כך קרובה ללוח אז בכל שנה אני יושבת במקום הקבוע שלי. ליד החלון בשורה האחרונה. השיעורים התנהלו כיום ראשון ללימודים רגיל. מספרים מה היה בחופש. מכירים את החברים עוד פעם. ובסוף כמו תמיד(דווקא בסוף) מודיעים שיש תלמיד חדש בכיתה.

"יש לי חדשות נהדרות בשבילכם! ילד חדש הגיע מבית אחר אלינו. אוי אני מצטערת ילדה."

אוי... ילדה זו כבר יכולה להיות, בטח תלמידה חדשה שרצתה להחליף בית אז הסכימו לה. כמו תמיד. לא זאת הייתה מאי! אני לא מאמינה שהיא הצליחה לשכנע את המורים להעביר אותה בית! איזה מזל!

"זו מאי, היא באה אלינו מבית "אורן" ואנחנו שמחים לקבל אותה פה נכון?" שאלה את המורה. לא רצינו לאכזב אותה אז אמרנו נכון כולנו בפה אחד. מאי כמו תמיד ישבה לידי, פעם ראשונה אחרי הרבה זמן ראיתי את השיער שלה בהיר כל כך, וה אומר רק דבר אחד..אבל כדי להבין את זה לעומק אני חייב לאות את המבט שלה...

"מאי...מאי..." אמרתי בשקט.

"מה?" היא הסתובבה, ידעתי היא מאוהבת, אני לא יודעת למה אבל כל פעם שהיא נדלקת על מישהו השיער שלה הופך לבהיר מאוד. רוב הבנים פשוט מתים על זה אז היא מקבלת את כל הבנים השווים. מהולדתי עד עכשיו לא היה לי חבר, לא קיבלתי אפילו נשיקה אחת, ובטח ובטח לא חיבק מחבר, כי הרי אין לי חבר. זה פשוט מעצבן. מי קבע לי את החיים האלה. אף אחד לא רוצה להתקרב אלי חוץ ממאי ומכמה בנות אחרות, הבנים ורוב הבנות לא דיברו לי אפילו פעם אחת! אלה החיים שלי אבל הייתי רוצה אחרים, חיים בוערים, עם אהבה ועם עוד דברים שאף פעם לא חוויתי. כדאי שאלך ל"קוספלי קפה" בבית הספר, ואולי בכלל כדאי שאלך לעבוד שם, לפחות יהיה לי משהו אחד מעניין. אני אפילו לא צריכה כסף.

"אפשר לעזור?" שאלה המנהלת של המקום.
"כן, אני רוצה לעבוד פה, זה אפשרי."

"בואי נבדוק אותך. מה המידות שלך?"

"אני לא יודעת."

"חכי...אהה את בסדר את יכולה לעבוד מהיום, כבר עכשיו, אנחנו מפוצצים, הנה התלבושת שלך. איך קוראים לך?"
"קוראים לי שלג."