-

החיוך הזה, הוא אינו יותר, ומלבדו, יש חיוך אחר

עייפה, כל כך עייפה,

מרוב עייפות,

הגוף שלי

לא יודע מהיכן לשאוף, ולנשוף

את אותה נשימה ראשונה

המונחת על הכרית שלי

בין ערפילי שינה עמוקים

כבר לא מתכסה, וכבר לא חולמת

שוקעת, עמוק, ואיזו תרדמת ...

נשימותיי גוערות, ונשיפותיי

חרחרו בחוזקה, בדימוי לנשיפות סוסים

כוחותיי נטפו מגופי

לאט

כיביתי כל תנועה בגוף

זהו מעט השקט

שיכולתי לבקש

וגם הוא אינו מספק

הזמן חולף ומסיר מעלי את השמיכה

הבוקר עוטה אותי

טל וקור, וגם את השמש; ביטל

פקעת עצבים, וחסרת סבלנות

נותרתי

יושבת, וחושבת על אחרים

על מי שאני, אם הייתי לרגע בטוחה

העיניים שורפות

והמחשבות מלוטשות

אני עייפה.

האמת,

אני שבורה.

(ומתגעגעת, בחצי הלילה)