לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים חדשים


אחרי עשרים שנה של מבוכה, הרגשה רעה, איומים לגבי חיי והעתיד שלי -הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים. הגיע הזמן להתחיל מחדש. הגיע הזמן להתחיל לחיות. לכן, אני מתחילה בדיאטה ובמשך תהליך ההרזייה אני אתאר לכם את חיי..מהרגשות פנימיות ועד אינטרקציות עם אנשים אחרים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

3/2009

שבוע אחרי ההתחלה


כן, כן, אני יודעת שזה מוזר להתחיל שבוע אחרי ההתחלה אבל לא מהתחלה, אבל רק עכשיו חשבתי על זה.. so sew me (בטוח טעיתי באיותשל המילה נראה לי כתבתי אז תתפרו אותי במקום תתבעו אותי, אבל אין לי כוח לפתוח מילון ודברים נשמעים הרבה יותר טוב באנגלית כך שאני לא אתרגם את זה).

היי, נעים מאוד.

אני... שם בדוי כלשהו. קראו לי פלוני (פלוני אלמוני, gor it?).

לפני חודשיים בערך סיימתי את שירותי הצבאי ועכשיו אני מתחילה חיים חדשים.

פתחתי את הבלוג זה בכוונה בשם בדוי כדי להיות פתוחה לגמרי. בלי סודות.

איך אני אסביר לכם מה זה אומר?

מאז ומתמיד אני הייתי הילדה השמנה.

שמנמנה ביסודי, טופחת בחטיבה, שמנה רשמית בתיכון ואחרי שנתיים של שירות צבאי, הגעתי למצב של... וואו.

גם יש לי מצב בריאותי שאין לי מושג איך כותבים אותו בעברית, ובטח שלא באנגלית.. אבל נגיד שזה אומר שאני צריכה להרזות כדי לא לפתח תסמינים של סכרת, לחץ דם גבוה, סכנה לבעיות לב, בעיות עור, נשירת שיער ולבסוף הכי גרוע - חיסול היכולת להביא ילדים לעולם.

הרגשתי נורא עם עצמי, מכנסיים רגילים לא עולים עליי ואלה שכן, עושים לי גושים מוזרים בצדדים. הבטן שלי משתפכת והוורידים שם בולטים.

אבל משום מה לא הצלחתי להביא את עצמי להתחיל אפילו דיאטה. רק חשבתי על זה בלילות לפני השינה ש"וואלה, מחר מתחילים!" אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לזה. רציתי לאכול.

אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה התמכרות, אבל בשבילי זה היה ככה. יותר מהרצון שלי לעשן סיגריה או להוריד איזה חצי בקבוק של וודקה, רציתי לאכול. ולא היה אכפת לי שאין לי אוכל כשהיינו הולכים למסעדות או שאני לא באמת רעבה ב10 בלילה אחרי ארוחת ערב כבר, רציתי לאכול.

אני מסתכלת על חברות שלי בקנאה. הן כולן רזות ואני החברה הנוספת. אתם מכירים אותה... זאת המגעילה שאף אחד לא באמת רוצה, ומתחילים איתה רק כדי להעסיק אותה בזמן שאחר מתחיל עם חברה שלה. אני זאת. אני לא רציתי להיות זאת. אני לא רוצה להיות זאת. אבל זאת אני.

פעם חשבתי שאני לסבית... באמת, אני רצינית. הייתי מתייסרת בלילה במיטה למה זה קורה לי ולמה אני לא מפסיקה להסתכל על חברות שלי כשאנחנו בים או מודדות בגדים. עכשיו אני יכולה לחשוב בבהירות. הסתכלתי, יותר נכון בהיתי, לא כי אני לסבית. כי אני מקנאה. כי אני רוצה גוף כמו שלהן ומתניים כמו שלהן ובטן שטוחה מהממת כמו שלהן ורגליים צרות ותחת חמוד (האמת לא הסתכלתי להן על התחת, אבל אני יודעת שזהמה שאני רוצה).

אני רוצה ללבוש בגד ים בלי להתבייש (עדיין לובשת בגד ים על אף מצבי האיום, אבל ההרגשה המביכה הזאת עדיין לא נעלמת).

אני רוצה שירדפו אחריי ויתחילו איתי במועדנים. טוב האמת שכן מתחילים איתי, אבל זה יותר בקטע של הסטיגמה.. אתם יודעים איזו סטיגמה. זאת שאומרת שנשים שמנות יותר קלות כשהן שותות. אז זה נכון, אני יכולה להגיד באמת שאני לא בררנית ודי קלה להשגה.. אני חושבת שדזה נובע מהרצון שיאהבו אותי ולכן כל מי שמראה עניין, מהר מאוד נכנס למעגל האנשים שאני אוהבת חחחח.

אני רוצה שנה הבאה לטוס לדרום אמריקה עם חברה, ולהיות רZה בטיול ולהצטלם יפה ולהצליח לטפס על הר בלי לקבל התקף לב.

בא לי לקנות בגדים מהממים בלי קופר וג'ינסים.

בא לי ללבוש חצאיות ומכנסיים קצרים, ז'קטים מהממים שהזרועות שלי יכנסו בהן והם יצליחו להסגר מסביבי.

אני לא יודעת אם אני יפה, אבל אני בטוחה שאני אראה הרבה יותר בלי כל השומן הזה.

אבא שלי פנה אליי לקראת סיום שירותי הצבאי ואמר לי שהוא דואג לי. שזה יותר מהרצון שלי להראות רזה. זה יותר מבגדים וכאלה. זה הפחד שאני אחלה, שמצבי יתדרדר עד למצב שאי יהיה אפשר לחזור אחורה. הוא אמר שבשבילי, בשביל שאני אוריד, הוא מוכן לממן לי חדר כושר ודיאטנית וכל מה שאני רוצה, כדי שאני ארזה.

וכאן אני מתחילה את הסיפור שלי. הצטרפתי לפני כחודש לחדר כושר ולפני שבוע לשומרי משקל.

אחרי שאמא שלי אמרה לי שהיא גם רוצה להרזות, היא הצטרפה איתי וגם אבא שלי שומר עם שומרי משקל. משפחה של סופרי נקודות.

שבוע עבר מאז הפגישה הראשונה. ספרתי נקודות, לפעמים הגעתי פחות מדי (כי צריך להגיע למספר נקודות ביום ואסור לחרוג מעל או מתחת) ולפעמים בדיוק, אבל לא הרגשתי רעב.

כשאני רעבה, אני מחשבת את הנקודות לחטיף.

היום הלכתי עם אמא וקניתי פסטרה דל שומן וחומוס דל שומן וגבינה צהובה... כל מה שבא לי כי זה הרעיון של הדיאטה.. לאכול כל מה שבא לי בתחום הנקודות.

עבר שבוע מאז הפגישה הראשונה והיום בבוקר נשקלתי בשני, והורדתי 2.5 קילו. בשבוע!

באמת שאין גאה ממני...

ולכן החלטתי לתעד את חיי מעכשיו.. לומדת לפסיכומטרי המזורגג, אוכל בתחום המותר שלי ויוצאת לכל מני ארועים ונראה איך מצבי ישתנה.

מי יודע, אולי עוד 4 חודשים, בסוף יוני, אני כבר אוכל ללכת לים בלי להרגיש כמו לוויתן שנסחף אל החוף.

 

ועכשיו עזבתי אתכם, כי עוד שעה אני נוסעת לשיעור פסיכומטרי (ייאי. כיף לי. מתה על זה. NOT)

המשך יום מהנה,

פלוני

 

נכתב על ידי fat chick , 3/3/2009 14:39  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





יום הולדת שמחAvatarכינוי:  fat chick

בת: 37

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לfat chick אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על fat chick ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)