אחריי הכל, תמיד נחמד לי לחזור לכתוב כאן. מן פריקה רגעית בה אני מנסה לסקור את התקופה שבה אני נמצאת. זה טוב בעיקר כי אני יודעת, שאני אחזור לכאן עוד כמה חודשים וזה יעלה בי מאין גיחוך קטן. ייתן לי את האפשרות להסתכל על עצמי בעבר ולהגיד "היא לא ידעה מה מחכה לה".

התחלתי את השנה ה-11 שלי במסגרת מערכת החינוך, דהיינו, עליתי לכתה י"א. הרשו לי לומר- הולי פאק. היום, יום שבת, מתאפיין אצלי בשביזות יום השבת, שמחליפה את שביזות יום א'. זאת מהעובדה הפשוטה שיום א' שלי כ"כ עמוס שאפילו שביזות לא נכנסת לי באג'נדה. זאת ועוד, שמקור האנרגיה העיקרי שלי בשלושת החודשים האחרונים, אדם קרוב לי שהשאיר אותי עם חופן זכרונות טובים ולא מעט בעיות בריאותיות ונפשיות, עוזב מחר. אז אני ניצבת לי כאן, בפתחו של שבוע ארוך, עמוס ומייגע, ללא מוטיבציה או באר לשאוב ממנה טיפת אנרגיה, ועל זה נשאר לי להגיד רק - אופטימיות בכל הכח!

שבוע דבש, stay cool .

(אה ואם זה לא מספיק, נגמר לילה בכיף. אודו, כבר אין הכל.)