משאלה לרזון

כן כן עיצבתי. לקחתי את 5 הדקות האלה מהחיים שלי כדי שהבלוג יראה נורמלי.

היום יום ראשון של חופש 'אביב', כמו שזה נקרא אצלנו..

התעוררתי ב7 :|

אתמול הלכתי עם חברה שלי וידיד שלי לred robin (שזה מסעדת מזון מהיר אבל ממש מצוינת, הם עושים ממש המבורגרים גורמה, ואת הצ'יפס הכי טוב שטעמתי בחיים שלי)

אז זה העיניין, שאתמול לא טעמתי.

אני כבר מרגישה איך הדיאטה מרחיקה אותי מהחברים שלי.

וזה לא שאני אפילו אנרוקסית או משו, סתם על דיאטה!

אמרתי לחברה שלי שאני אתחלק איתה.

יוצא 250 קלוריות בערך.

חשבתי שאני יכולה, למה לא? כל היום רעבתי (אכלתי רק עלה חסה).

והיא אמרה לי "נסטיה עם את לא אוכלת, על תבואי בכלל"

אז אמרתי שאני אוכל.

אבל כשהביאו את הכאול, פשוט לא היה לי תאבון.

לא רציתי את זה.

לא יכולתי.

זה פשוט נראה כ''כ שומני ואסור.

ידיד שלי אכל שני המבורגרים.

כשאמרתי שאני לא רוצה, הם צעקו עלי וישבנו בשתיקה מביכה כל הערב, כמעט בכיתי.

(ד''א את הידיד הזה פעם אחרונה ראיתי לפניי שבועיים, אז הוא אמר לי כמה טוב אני נראית, אבל הכל בולשיט ואני יודעת את זה)

לא יכולתי.

כ''כ רציתי, אמרתי לעצמי "מה אני לא מסוגלת לאכול משו?"

מתגלה שלא.

שתיתי שתי כוסות דיאט קולה, ואז עצרנו ב7/11 וקנינו מסטיקים, כי בלעדיהם אני באמת לא יכולה לחיות.

איזה חרא הכל.

רק רציתי לחלוק כמה קשה היה לי אתמול ):

אפילו לא ניסיתי לעשצור את עצמי, כבר אמרתי לעצמי "יאללה תאכלי, גם ככה רזית קצת בלה בלה בלה"

לא יכולתי.

אוף כואב לחשוב על זה...

לא שמישהו יקרא את כל זה, אבל בכל זאת, חופש שמח, ויום טוב אנשים טובים (: