מאז ומתמיד הייתי אצלך.
נהנתי להסתכל מהצד,
לראות איך את חייה את חייך.
לראות כל צעד שאת עושה,כל חיוך שאת מחייכת.,
כל בכי שאת בוכה,כל רגש שאת מרגישה.
ואז קרה המקרה הראשון.
ההטרדה.
ונכנסתי אלייך חזק לחיים ואת רצית אותי יותר מתמיד.
תמיד ידעת שאני כאן בשבילך.כדי לעזור לך,
כדי לשרת אותך.
הפסקת לאכול.לא נורא,את שמנה.
לאט לאט הורדת מכמויות האוכל ונעלמת.
נעלמת?על מה את מדברת! רק הלכת והשמנת.
מיום ליום הסתכלת במראה וראית את עצמך גדולה.
ראית את האיש שנגע בך.
שעשה בך כרצונו.
הרגשת נורא ואת עדיין מרגישה.
את לא יכולה להסתכל על עצמך.
את נגעלת מההרגשה.
את נגעלת ממה שאת רואה.
ב19.3.09 זה קרה.
הוא נגע בך.
הוא עשה בך כרצונו.בלי רחמים,בלי טיפת מחשבה,
בלי טיפת רגש.
והפעם,זה היה עוד יותר נורא.
כבר ידעת מה ההרגשה, אבל שוב?
העיניים לא הפסיקו לדמוע,
כל הגוף החל לכאוב.שוב.
הגועל עלה והציף,ההרגשה הייתה נוראית,
אבל את בובה.האם את מרגישה?
תביני, את אשמה.
רק את.
את.
כל רגשותייך נעלמו בגללם.
הבעת פנייך לא נראתה יותר שמחה.
ואם כן,זה היה אותו חיוך מטופש ומזויף.
אותו חיוך שהסתיר הכל.
אותו חיוך שלו כולם מאמינים.
מדי פעם שואלים אם את בסדר,
ואת כהרגלך עונה להם שאת בסדר ויחד עם זאת עולה אותו חיוך.
חיוך מזויף.
ועכשיו, לאחר שני המקרים נכנסתי אלייך חזק בהרבה.
כרגע, את עושה כרצוני או יותר נכון כרצונך.
את בשליטה.
את יכולה.
את תצליחי.
האומנם?
מרגישה כ"כ נורא,הרגשה מגעילה.מצחיק ששמים לב שמשהו עובר עליך אבל לא יודעים מה.
את שחקנית יותר מדי טובה.
אוהבת אתכן3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
