אמאל’’ה

כשסבא שלי הגיע הנה, הוא היה אדם זר בארצו. ובכל זאת, כשדיבר על 'המולדת' הוא לא דיבר על הארץ האירופית ממנה הגיע, הוא דיבר על הארץ המקורית ממנה הגיעו אבות אבותיו - 20 דורות אחורה.

כשסבתא שלי הייתה צריכה לבחור לאן להגר אחרי השחרור (מאושוויץ כמובן), וניסו לשכנע אותה ללכת ל'סיר הבשר' האמריקאי, או ל'אקדמיה' האירופית, היא הייתה מאוד החלטית - אני הולכת למקום ממנו הגעתי (ואל תחשבו שהיא הגיעה מישראל)

אתם נולדתם פה. אתם מכירים את השפה, את הדגל, את המורשת - אבל האם אתם באמת מפה?

האם מורשתכם היא המורשת היהודית רבת השנים והסבל?

האם שפת אמכם (לא זאת שלמדתם בגן) היא עברית?

האם אתם רואים את עצמכם נשארים כאן גם כשרע, וקשה, בעיתות רעב, וצמא?

תסתכלו עמוק עמוק בפנים - התשובה היא לא.

ההורים שלכם הגיעו מארץ אחרת

סבא וסבתא שלכם לא גרים כאן - בישראל

הדוד/ה שלכם לא נלחמו על האדמה הזו.

ההורים שלכם סה"כ רצו לעבוד - ופתאום נקלעתם לסיטואציה בלתי אפשרית.

אני אספר לכם על ארי (שם בדוי כמובן)

הוא גדל באמריקה, למד בבית ספר ממלכתי, שפת אמו ואביו - אנגלית. הוא חגג את החגים היהודיים אבל גם את החגים האמריקאים, וידע הכל על הנצרות ומנהגיה (מבית ספר כמובן). ויום אחד, בגיל 12, ההורים שלו הודיעו לו 'ארי חמוד, אנחנו עולים לארץ'.

ארי היה עצוב לעזוב חברים, שפה, מדינה ומורשת, אך ארי הבין שההורים הולכים למקורות, ועוברים למקום שלו - באמת שלו.

הקליטה בארץ לא היתה קלה, העברית לא זורמת לו עד היום, אך הוא גדל, ונלחם על המדינה הזו ולא יעזוב אותה - כי למרות שנולד במקום אחר - זו ארץ אבותיו.

תשמעו סיפור אל דלאנסה (גם שם זה בדוי כמובן)

היא גדלה בכפר קטן בחבש (אתיופיה), עם הורים, ואחיות ואחים. דיברה טיגרית, רעתה את הצאן, והכינה אוכל.

אבל אז יום אחד ההורים ארזו את הכל (לא דיברו אתה, היא ילדה), והם התחילו ללכת בדרך הארוכה והמסוכנת. היא לא שאלה לאן, היא לא ידעה לאן, אבל ידעה שאבא ואמא הולכים למקום הכי נכון. היא שמעה את המילה 'מולדת' ואת המילה 'ירושלים', והבינה שהיא חוזרת למקורות.

בדרך היא רעבה, וצמאה, ואבדה אח (מירי שוטרים), ושק מזון (משודדים), אך הם המשיכו ללכת - כי היה חשוב להם ללכת למקום של אבות אבותיהם (25 דורות אחורה)

כשהגיעה לסודן היא גרה בתנאים לא אנושיים, אך לא התלוננה - היא ידעה שהמסע הזה נכון - שהיא הולכת למקום שלה.

וגם אתם, לכו לאבא ואמא, ותגידו להם: 'ישראל טובה, כיף לי פה, טוב לי פה - אבל בואו נחזור לארץ שלנו, למולדת האמתית שלנו'