איך הנפש שלך נחה , איך הלב שלך רגוע , איך אתה סולח לעצמך .
מפיל עליי את כל האשמה , את כל הצעקות והכאב , דוחף אותי לפינה , לא נותן לי הזדמנות להתגונן ולהסביר .
אתה מאשים אותי בדבר אחד , כל כך נורא , עושה ממני חסרת רגשות וחסרת לב , אומר שהכל היה שקר , שהמצאתי הכל , שבכלל לא הרגשתי , ואז אתה עושה את זה בעצמך .
אני לא רוצה לשמוע על החיים שלך .. לא רוצה לדעת על מצילת הנפש החדשה שלך , לא רוצה לדעת עם מי אתה מדבר שעות בטלפון , עם מי אתה חולק את הרגעים הקשים והטובים שלך , לא רוצה לדעת עם מי אתה משתוקק להיות , למי אתה משתוקק להחזיק את היד .. לא רוצה .
סבלתי מספיק . ואני לא יכולה יותר .
אתה כנראה באמת לא מעריך שום דבר ממה שנתתי . ובטח אתה חושב שבכלל לא נתתי .. אבל לפחות ניסיתי .
התעלתי על הרגשות שלי , התעלתי על הכאב שלי , התעלתי על הגאווה והעלבון , בנסיון להחזיר את מה שהיה , בשביל שניינו , כדי שנרגיש יותר טוב . אבל אתה זרקת לי את זה חזרה לפרצוף .
וכרגיל אתה בטח תגיד שאני מגזימה , שאני טיפשה , שאני לא יודעת על מה אני מדברת בכלל , שאני ילדה קטנה , שאני לא מבינה כלום . אתה חושב ששכחתי ? לא שוכחים סכינים שננעצות בלב .
חשבת שאני לא מרגישה ? אז טעית . זה אתה שלא מרגיש .
אני משאירה אותך מאחורה , בעבר , עוד בן אדם שבא והלך , כמו כולם .
אתה פשוט כמו כולם .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
