הייתי חודש שלם במקום אחר , בעולם אחר , בחדר אחר עם חלונות אחרים ונוף אחר.
זה היה חודש שלם של יותר מידיי אני . אפילו אני לא יכולה לעמוד ביותר מידיי אני בבת אחת ,
מזאת אומרת אפילו ? בעיקר אני .
יותר מידיי לבד יכול להוות תוצאה הרסנית אצלי , אני לא עומדת במחשבות והמעשים הטיפשיים , אני אומנם אני אבל רוב האנשים לא מבינים שאני פי אלף יותר שיפוטית כלפי עצמי מאשר שהם עליי , הם יכולים לרכל עליי כמה דקות על כמה אני כזאת וכזאת ואז ימאס להם והם יעברו לקורבן הבא , אבל אני נישארת עם עצמי , מרכלת מלכלכת ומבזה את עצמי עם עצמי , צוחקת ובוכה.
למה אני עושה את מה שאני עושה ? רק אלוהים יודע , וגם הוא בטח מבולבל.
נמאס לי ללכת לאיבוד בתוך עצמי , נהייתי כל מה שתמיד פחדתי להיות , ופתאום כשמגיעים לכאן זה כבר בכלל לא מפחיד , זה פשוט קשה וכואב.
אף אחד אף פעם לא באמת יבין , כי אני לא באמת יוכל להסביר , כי אני בעצמי לא באמת מבינה .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
