עייפה מהכל .
מרגישה ריקה , מרוקנת , כאילו אין לי כלום בפנים , כי הכל כבר מאוס וידוע מראש , אז למה להשאיר את זה ?
אין טעם.
עייפה מכל האנשים , מכל המילים , מכל המעשים , מכל המקומות , כל הזמן אותו הדבר . אי אפשר לשמור ככה על שפיות .
אם בטוח עושה משהו לא נכון , כי לא יכול להיות שככה החיים נראים .
3 שנים , אותו בלוג , כל שנה , אותו דבר , אותם פוסטים מאוכזבים ועייפים .
אפילו אם מיליון בנים משתנים , זה כאילו כולם הם בעצם אותו האחד , כי אם כל אחד אותו הדבר.
אני רק רוצה שמישהו יבוא ויציל אותי מהמועקה הזאת , כמו שזה היה אז ,
מישהו שיוציא אותי מהלבד הזה שאני נמצאת בו כבר כמעט 18 שנים .
יום הולדת 16 זה כנראה היה הכי מאושר בחיים שלי . תמיד שנאתי ימי הולדת , כי תמיד הרגשתי לבד , אבל ביום ההוא משאלה שלי באמת התגשמה ,
כנראה שזה לא יחזור על עצמו ..
עוד כמה ימים זה כבר שנתיים.