עבר הרבה זמן מאז שרשמתי פה , וכל פעם שאני חוזרת לפה אני אומרת לעצמי שאני חייבת לחזור לכתוב פה ואיכשהו זה אף פעם לא קורה,
אבל זהו מעכשיו באמת ! נראה לי שזה יכול לעזור לי קצת לפרוק פה דברים שאני לא יכולה להוציא דברים מהפה כדי לא להפוך אותם לרשמיים מידיי :/
בכל מקרה ,
נכון להיום מגיע לי מזל טוב ! היום יש לי שנה ו10 בצה"ל , מה שאומר שנשאר לי עוד חודשיים .
אם אני צריכה לסכם את השנתיים האלה בכמה מילים , אז אני אגיד קשה אבל חוויתי ...כאילו, ברור שהיה קשה , אבל קשה בצורה טובה כזאת ...
ובכל זאת אני כבר לא יכולה לחכות לשחרור . הדבר היחיד שמפחיד אותי בשחרור זה פשוט כאילו העובדה ש... אני יקום בבוקר , ולא יהיה לי מה לעשות ואת מי לראות .
כולם יהיו בבסיס והם ישארו ביחד , ואני ? מי אני כבר... אחרי שבוע שבועיים ישכחו שהייתי שם בכלל :/
אחרי כל מה שעברתי בשירות שלי , פשוט הייתי רוצה לסיים את זה בהרגשה שהיה לכל זה טעם , שיש פואנטה לכל מה שעשיתי ועברתי ...
אבל אין .
חזרתי לבסיס מראמ 2 אחרי שלא הייתי שם בערך 4 חודשים ומין הסתם שדברים קצת השתנו והגיעו אנשים חדשים , וככה הכרתי את איתי .
שום דבר איתי לא היה ברור והוא דאג לבלבל לי את המוח כמו רוב הגברים המצויים בימינו , שום דבר מיוחד ,
אבל אני מהבחורות שכל שבועיים בטוחות שהן מצאו את אהבת חייהן , וככה זה היה , וזה גם למה לא שמתי לב בכלל שהחבר הכי טוב שלו הוא המציאה האמיתית , אבל מזל שבסוף זה כן קרה .. או שלא מזל :/
בכל אופן , בזמן שכל הסיפור עם איתי לא התקדם לשום מקום כבר היה לי חבר אחר , ואחרי כמה חודשיים שזה נגמר והייתי שיא המבסוטה כי הוא היה די אובססיבי בצורה נוראית ואני שונאת את זה , יום אחד ישנתי אצל קרן באשדוד ונזכרתי בחתול ,
כי לי ולקוש היה ממש משעמם ורצינו לעשות משהו אז אמרתי לה שומעתת יש לי פה כמה ידידים שגרים קרוב אפשר לדבר איתם וזה ,
ואחרי כמה זמן מצאנו את עצמנו דוהרים בשדות באוטו עם מוזיקה מחרישת אוזניים וריח חזק של בלק וקולה מהפה .
לי ולחתול תמיד היה קליק כזה .. אני זוכרת שתמיד הייתי מחייכת כשהייתי רואה אותו , וזה לא היה משו מודע או איזה ציפיה או רצון שיקרה משהו , פשוט הייתה לנו כימיה מאז ומתמיד .
הוא היה בא לנשקיה לחתום על נשק ותמיד ניסיתי שישאר אבל הוא תמיד היה צריך ללכת וזה היה מבאס אותי ... אבל עם כל זה אף פעם לא חשבתי שבאמת יקרה בניינו משהו , זה פשוט היה משהו שלא יקרה חח, כאילו , פשוט אף פעם לא חשבתי על זה בכלל .. אולי בגלל איתי , ואולי בגלל שהוא לא נראה כמו סוג הבחורים שירעידו את האדמה מתחת לרגליי.
באותו לילה דברים קצת השתנו , מה שקרה זה שראינו סרט ופתאום הוא ליטף אותי ופאתום אני אותו ופתאום היינו בחוץ לבד והתנשקנו .. ומשם הכל התחיל .
יום אחרי הלילה ההוא נפגשנו , באתי אליו "לסרט" .. מין הסתם שסרט לא היה שם בכלל בסוף ..
אני אפילו לא יודעת אם אני מתחרטת על זה או לא , כי אם לומר את האמת זה הדבר שהכי מחבר בניינו עד היום , אם זה לא היה כל כך טוב איתו אז אולי הייתי מצליחה לשחרר ממנו כבר .
בכל מקרה, נפגשנו עוד כמה פעמים אחרי זה ואחרי כמה זמן הוא אמר לי שהוא לא מחפש קשר רציני ואחרי זה אמרתי לו שיעלם לי מהחיים פשוט :/
אחרי כמה זמן שהייתי רואה אותו בלי להגיד לו שלום ובלי שום דבר כבר לא יכלתי יותר .. באמת שהרגשתי מדוכאת ..
באותו זמן גם איחר לי המחזור כבר באיזה שבועיים והכל ביחדדד הייתי בדיפרסיה רצינית .
יום אחד החלטתי ללכת לדבר איתו על כל העניין של המחזור , הוא היה הכי חמוד בעולם .. הוא פשוט עמד שם גירד בראש ולא ידע מה להגיד ..
שניה אחרי זה הוא כזה .."אז מה אנחנו עושים ? "
העובדה שהוא אמר אנחנו איכשהו עודדה אותי .. כי ראיתי שהוא לא ינתוש אותי בזה .. ואולי גם זה חלק מהסיבות שאני במצב המסריח שאני נמצאת בו היום .
אחרי כמה ימים שכל יום הוא היה מתעניין מה הולך וזה הוא שיכנע אותי ללכת לקנות בדיקה וזה ..
בתכלס כל העניין עם המחזור לא הדאיג אותי כמו העניין שלו , כל מה שרציתי זה להיות איתו לכמה דקות .. ובאותו ערב הלכתי יותר כדי להיות איתו מאשר כדי לעשות בדיקה ..
והוא היה כזה חמוד :(:(:( אחרי אותו הערב לא עמדתי בזה יותר וחזרתי לדבר איתו .. ואחרי כמה זמן גם אמרתי לו שבסדר , נלך בדרך שלו .
אז מה זה אומר עליי , שאני חסרת עמוד שדרה? חלשה ? שרלילה ? אולי אני באמת מרגישה אליו משהו ? ...
לא יודעת ..
וככה זה כבר בערך חודשיים ..
יש לי איתו את הלילות הכי מדהימים בעולם , באמת , לילות כאלה עוד לא היו לי אף פעם .. אנחנו נוסעים לפעמים לים ופשוט יושבים ושותים ואז עושים את זה ברוח הקרירה והנעימה לאור ירח חח ..
במשך שאר הזמן אנחנו לא כל כך מדברים .. זתאמרת.. הוא לא מדבר איתי .. ומה אני יכולה לעשות .. הרי זאת אני שהבאתי את זה על עצמי ...
זאת אני שהסכמתי שזה יהיה בדרך שלו ..וזאת הדרך שלו
בהתחלה חשבתי שאולי זה ישתנה לו עם הזמן כשהוא יראה שזה לא כזה מפחיד קשר וכשהוא יראה כמה טוב לו איתי ... אבל שום דבר לא השתנה :/ וזה כבר מתחיל להגיע למצב שבו אני לא עומדת בזה .. אני מרגישה כאילו אני סתם מכאיבה לעצמי ..
ואין שום דבר שאני יכולה לעשות .
כבר כמה זמן שאני חושבת לעשות את זה , פשוט לסיים את זה , פשוט למחוק אותו מהחיים שלי , אבל אז מגיע הסופש והוא מדבר איתי ואנחנו קובעים להיפגש ואני כאילו שוכחת מהכל ...כאילו לא משנה הכל , אני רק רוצה לבלות איתו עוד לילה אחד ואחרי זה כבר נראה מה נעשה .. אבל כמה כבר אפשר לזרוק את עצמי לפח ..
היום אני הולכת לראות אותו ..
במצב רגיל אני רואה אותו כל יום בבסיס אז השבועות עוברים לי ברגוע ואין לי כזה לחץ לראות אותו לבד , אבל בשבועיים האחרונים הוא היה בקורס צניחה ואני הייתי בקורס שלב אז אנחנו מתראים רק בסופי שבוע והשבועות עברו לי כמו שנים , אבל יום ראשון הכל חוזר לעצמו שנייניו חוזרים לבסיס , ובגלל זה אני גם לא חושבת שאני אצליח לסיים את זה .. אני אראה אותו כלן יום וזה יהיה בדיוק כמו בפעם הקודמת שניסיתי למחוק אותו מהחיים שלי ..
אני אחזיק מעמד איזה שבוע שבועיים ואז אני אשבר ..
אני חייבת אותו , חייבת לדעת שיש לי למה לחכות , חייבת לחכות לסוף שבוע כדי לראות אותו , חייבת לחכות שישלח לי הודעה .. גם אם אני מתאכזבת ושונאת אותו לכמה שעות , עד שהוא שולח לי הודעה והכל נשכח כאילו הוא בכלל לא פוגע בי ...
i cant wait to hate you , make you pain like i do...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
