כמו גור שרץ אחרי אמא שלו אני רודפת אחריו נואשת ומתוסכלת עושה הכל כדי להסיב את תשומת הלב שלו אליי וכדי לגרום לו להבין מה הוא מפסיד .
יום ראשון ניקיתי לו את הנשק והוא רשם לי "חחחחח איזה מאמי! תודה!" פעם ראשונה שהוא אומר לי תודה על משהו ... כאילו לא שעשיתי בשבילו כל כך הרבה אבל בכל זאת ...אני תמיד דואגת לעודד אותו ולכסות לו את הרגליים כדי שלא יצטנן :(
הלוואי שהוא היה מבין אותי .. הלוואי שהוא היה יודע כמה זה קשה למצוא דבר כזה ואז אולי הוא היה מעריך את מה שאני עושה :/
אין לי כוח כבר:(
אחרי כמה ימים של דיאטה היום אכלתי , בבוקר שקלתי 60.7 מחר אני בטח כבר אשקול 61 ומשהו אבל פסדר לא נורא נתחיל מחדש,
השבת אני סוגרת פעם אחרונה בשירות שלי אז מזל טוב לי ! מקווה שיעבור מהר ובקלות , אחרי זה יש תרגד שאני כנראה יוצאת אליו וכמה ימים לפני זה קנס משתחררים . דאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאמ ! עוד חודשיים ! איך הזמן טסססססס !!!
נראה לי שזה מה שאני אעשה באמת ...
כאילו זה כבר הבנתי מראש אבל לאט לאט אני רואה שאין לי ברירה .
מצחיק אותי איך אני מדברת רק עליו מחפשת משהו אחר לספר אבל אין לי אז מיד אחרי זה אני חוזרת לדבר עליו ..
קיצר,
אתה אף פעם לא מעריך משהו עד שאתה מאבד אותו .
כנראה שאני אצתרך לגרום לו לאבד אותי .
השאלה היא , מה אני אעשה אם הוא עדיין לא יעריך אותי ?