The Beast And The Harlet.

 אחלה . כרגיל אני הורסת הכל.

גם הפעם ההרגשה הזאת תהיה נכונה ?

עריכה 21:11:

 כן זה בהחלט היה הסוף .

 אני יודעת שתמיד איכשהו אני יוצאת מזה , אבל אותה התחושה של הייאוש העמוק שאוכל מפנים את הלב תמיד חוזרת אליי בגל גדול .

אני מרגישה כמו אישה זקנה שבטעות הגיעה לגוף של נערה צעירה , עוד לא עברה כלום אבל כבר כל כך עייפה מהחיים .

לפעמים אני חושבת שאולי זה משו שאני פשוט חייבת לעשות , זה מושך אותי כל פעם מחדש כאילו זה הייעוד שלי בחיים , אני כאילו מרגישה שמתישהו זה כן יקרה וזה רק מין גל קטן שגודל עם הזמן עד שהוא יתפרץ ויגמר לי כל הכוח ואני פשוט יעשה את זה .

אני יודעת שגם אם זה לא יצליח  אולי לפחות אז אני יקבל עזרה כל שהיא כי אני מרגישה שאני צריכה אחת .

ועד שזה יקרה , אני ימשיך לחיות בצל של עצמי , ביאוש ובאכזבה כל בוקר כשאני יקום ויגלה שאני עדיין אותה ילדה ממורמרת עם לב רקוב ועתיד מלא בשום דבר .