The Beast And The Harlet.

מחר , הכל יהיה כרגיל , אני יקום , ילך לבית ספר , יחזור הביתה , ילך לישון.

מחרתיים , הכל יהיה כרגיל , אני יקום , ילך לבית ספר , יחזור הביתה , ילך לישון .

וככה זה ימשיך הלאה והלאה , חסר טעם , חסר תקווה .

אני מתגעגעת ללירן :(

הוא תמיד ידע לגרום לי להרגיש מחוץ לשגרה כשהיה הכי שגרה.

אחרי כל הריבים והמחלוקות , בסוף היה הכי טוב .

(לרוב בסוף תמיד הכי גרוע.)

קצת מבולבל לי עכשיו (יצא לי בהתחלה מבולבול D: חרמנית:/)

אני לא יודעת בדיוק איפה לעמוד ובכלל , אני לא מצליחה כל כך להחזיר את עצמי ללעמוד על הרגליים בכוחות עצמי ,

כשהוא היה איכשהו , שום דבר אחר לא היה משנה לי , אם פתאום משהו היה מתחיל להטריד אותי ישר הייתי חושבת עליו וזה היה עובר לי , כמו תרופה כזאת ..

ועכשיו , אני לא יודעת איך להתמודד עם הכל , כל הדברים האלה בראש , כל האנשים האלה ..

כשהיה לי אותו אז כל פעם שקרה משו רע או מישהו אמר לי משהו רע הייתי מסתכלת על הגומיה שלו , היא תמיד הייתה לי על היד , ואז הייתי נזכרת בו חושבת מה הוא היה אומר לי באותה שניה ומתעודדת ..

הייתי פשוט , חיה בשבילו ולא בשביל עצמי , פשוט כי הוא היה הרבה יותר חשוב ממני .. בשבילי ..

ועכשיו אני מרגישה , כאילו לקחו לי את הדבר שהחזקתי בו ונשענתי עליו , ופתאום אני צריכה להתמודד עם זה לבד .. וכבר אין עם מי לדבר ולמי לספר ולמי להקשיב ..

לא יודעת איך להסביר את זה , תמיד אהבתי לשמוע אותו מדבר , כי מבחינתי הוא היה בן אדם גדול , חכם , הערצתי את העקרונות שלו ואת איך שהוא עומד בהן , אהבתי את איך שהוא היה מדבר בפתיחות על הכל ,

ואהבתי להתעורר בבוקר ולהסתכל עליו ישן , ולדעת שהוא פה ,

אהבתי את זה שאני אוהבת אותו כל כך , בלי שום מחשבה אחרת אפילו לא לשניה .. איכשהו עם אחרים תמיד לפעמים עולה לי המחשבה של "למה אני איתו באמת?"

איתו זה פשוט לא קרה , לא משנה מתי ואיך , כל פעם שהסתכלתי עליו הוא היה נראה לי הבן אדם הכי יפה והכי טוב ,

ואהבתי את איך שהיה לי אכפת ממנו , איך אשכרה הייתי אומרת לו את כל מה שאני חושבת , והכי חשוב איך אשכרה הייתי חושבת על זה , הוא מספר לי בעיה ואחרי זה אשכרה הייתי יושבת וחושבת על זה , על כל מיני פתרונות ועל כל מיני דברים שהוא יכול לעשות כדי לפתור את הבעיה .. בדרך כלל אני תמיד אומרת לאנשים "אלך תדאג יהיה טוב" ובזה זה מסתיים ..

ועכשיו ,

מרגיש לי כאילו הוא זה לא הוא , ואני כמו שארית קטנה בקופסת שימורים שזורקים ..

שתמיד אומרים "חבל .. טוב נו פסדר כולה שארית " ..

אני מרגישה כאילו אני הכי מלאה ומוצפת בעולם וכאילו הוא פשוט ריק .

אני לא יודעת כבר..

כל מה שהייתי רוצה זה שישכב ליידי במיטה בלילה ויחבק אותי .. כמו אז ,

זה כל כך הרבה לבקש?