The Beast And The Harlet.

יומיים אחרונים בחולון.

לא היה יכול להיות מושלם יותר .

כל כך התפרקתי ונהנתי שאין לי איך לתאר את זה במילים .

ואולי סתם כי אני בקושי זוכרת משו D:

עריכה 22:55 :

 אני שונאת לחזור למקום הזה .

 תמיד כשאני חוזרת ממקום אחר שבו היה לי כל כך טוב לתוך החלל הריק הזה אני נכנסת לדאון .

אני שונאת את החיים כאן , את האנשים כאן , את כל מה שאין כאן .

את כל מה שאני כאן , את כל מה שאני לא יכולה להיות כאן .

 אני רוצה לחזור לשם .

אני יודעת שזה יותר מידיי לבקש... אני לא יכולה לחיות בדירה עם חברות  לעשן כל היום סיגריות וכל ערב להשתכר עד מוות לעשן להתחרמן עם מישו ללכת למסיבה ..

אבל זה היה פשוט כל מה שאני רוצה .

כל מה שכאן אין לי .

היה לי כל כך כיף .

אני יודעת שזה הכי טיפשי בעולם וחבל שאני מבזבזת זמן על המחשבות האלה ..

אבל היה לו ריח מדהים והוא נישק מושלם והוא כל כך סקסי ..

ואני מפגרת כן כן :/ .. בעעע

 אחלה . כרגיל אני הורסת הכל.

גם הפעם ההרגשה הזאת תהיה נכונה ?

עריכה 21:11:

 כן זה בהחלט היה הסוף .

 אני יודעת שתמיד איכשהו אני יוצאת מזה , אבל אותה התחושה של הייאוש העמוק שאוכל מפנים את הלב תמיד חוזרת אליי בגל גדול .

אני מרגישה כמו אישה זקנה שבטעות הגיעה לגוף של נערה צעירה , עוד לא עברה כלום אבל כבר כל כך עייפה מהחיים .

לפעמים אני חושבת שאולי זה משו שאני פשוט חייבת לעשות , זה מושך אותי כל פעם מחדש כאילו זה הייעוד שלי בחיים , אני כאילו מרגישה שמתישהו זה כן יקרה וזה רק מין גל קטן שגודל עם הזמן עד שהוא יתפרץ ויגמר לי כל הכוח ואני פשוט יעשה את זה .

אני יודעת שגם אם זה לא יצליח  אולי לפחות אז אני יקבל עזרה כל שהיא כי אני מרגישה שאני צריכה אחת .

ועד שזה יקרה , אני ימשיך לחיות בצל של עצמי , ביאוש ובאכזבה כל בוקר כשאני יקום ויגלה שאני עדיין אותה ילדה ממורמרת עם לב רקוב ועתיד מלא בשום דבר .

 התעוררתי היום בהרגשה כל כך ריקה .

לא יודעת אפילו למה , אבל זה מרגיש כאילו כל התקופה הזאת עוברת ורק אני נשארת באותו מקום .

לא משנה כמה החברות שלי יהיה החברות הכי טובות שלי או כמה אני יהיה פתוחה עם חבר שלי , זה עדיין לא יעזור אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתם על זה .

הם בכל מקרה לא יבינו  ..

אם אני בקושי מבינה אז איך אני יוכל להסביר את זה ?

חלמתי שאני רצה בכל מיניי מסדרונות עם קירות לבנים ותקרה נמוכה ועל כל קיר כתוב אסור לעשן , ניסיתי לברוח לאנשהו , לא יודעת לאן .

אבל זה גרם לי לחשוב שאני מרגישה כלואה בכל הדברים שאני עושה ..

ואם תיגמר השביתה הזאת ויקחו ממני אפילו את החופש הזה התחושה הזאת רק תהיה חזקה יותר .

I linger in the doorway
Of alarm clock screaming
Monsters calling my name
Let me stay
Where the wind will whisper to me
Where the rains, as they’re falling, tell a story


In my field of paper flowers
And candy clouds of lullaby (flowers)
I lie inside myself for hours
And watch my purple sky fly over me (flowers)

Don’t say I’m out of touch
With this rampant chaos - your reality
I know well what lies beyond my sleeping refuge
The nightmare I built my own world to escape



Swallowed up in the sound of my screaming
Cannot cease for the fear of silent nights
Oh, how I long for the deep sleep dreaming
The goddess of imaginary light

תחנת רכבת שקטה , כמעט ואין אנשים , עוד כמה דקות ואני חוזרת הביתה , השמש בגוון אדום , בשמיים מספר קטן של עננים בכל מיני צבעים , מבעד לעננים אפשר לראות קרני שמש עדינות שמסנוורות בצורה נעימה , רוח חלשה קרירה מעיפה את השיער באוויר , ריח נקי טרי אבל חזק של אחרי גשם , מהחלון של התחנת רכבת אני עדיין רואה אותו מאחורה , חוזר לאותו מקום שאני כל כך הייתי רוצה לא לעזוב לעולם .

הזיכרונות האלה הם מעבר לכל דבר קיים , אבל כל השאר מת .

אחת התמונות שאני הכי אוהבת בעולם.

 איכשהו , ההרגשה של הבלבול כל כך גדולה שהיא מבלבלת אותי עוד יותר .

אני יכולה שניה אחת לאהוב אותו הכי בעולם ושניה אחרי זה לא להרגיש אליו שום דבר.

לפעמים הוא נורא מפתיע אותו בדברים שהוא אומר , הוא יודע מה זה להיות כמוני , מה זה כשאתה טובע במחשבות עד כדי כך שזה כבר מזיק לך .

הוא יודע כל כך הרבה אבל לא מראה את זה מבחוץ .. וכשהוא איכשהו מצליח להוציא משו לוקח לי זמן להבין איך זה יכול להיות , אני לא יודעת מה בדיוק , אבל משו ..

ולפעמים הוא יכול לשגע אותי בחוסר התעניינות שלו אבל אחרי זה הוא בא ומתקן הכל ותוך כמה דקות אני כבר שוכחת הכל .

פעם אחת הייתה לנו שיחה באמת רצינית , ואומנם לא סיפרתי לו הכל , אבל איכשהו הוא הבין והוא אשכרה איכשהו עזר לי ..

הוא אמר שהמצב הנפשי שלי קטסטרופי , ושאני חייבת לשנות את הגישה שלי לחיים - צודק.

ישבנו בחושך מוחלט ככה כמה שעות ודיברנו ודיברנו .. וכל כך טוב לי איתו אבל לפעמים אני שוכחת את זה .

  למרות הכל איכשהו אני יודעת שעדיין לא הרסתי הכל , כי הפעם לא הייתי פזיזה וחשבתי קצת יותר .

או שזה הוא או שזה הדרך החדשה שלקחתי את זה בה , אבל הפעם זה שונה מכל שאר הפעמים הקודמות , בצורה הטובה כמובן .

 יופי >.<

עידכנתי ואז הכל נמחק .

אני יגיד בקצרה את מה שאמרתי בפוסט הקודם שנמחק לי כו מניאק.

לאחרונה לא עידכנתי כי החיים שלי איכשהו נרגעו פתאום ואין לי את כל השיגעונות האלה על הראש, שזה נחמד ..

יש לי חבר :] לירן :] ולשם שינוי טוב לי ...

בכל מקרה אני כן יחזור לעדכן בבלוג כי .. כי  בא לי נו :/

התחדשתי על הפרו בזכות דין הכפרע:] 3>

 אני לא מאמינה ששוב זה קורה .. אחרי שמלא זמן לא עידכנתי למרות שכל כך הרבה דברים קרו ...

בסופו של דבר אני שוב מוצאת את עצמי מעדכנת עליו ..

 אחרי שלא דיברנו איזה חודש וחצי פתאום דיברנו היום ...

ובא לי למות עכשיו ...

אני רק רואה את התמונה שלו ונזכרת בהכל ... וכל כך בא לי להריח את הבושם אבל אני יודעת שאני פשוט ישבר אם אני יריח אותו .. מעניין איך זה יהיה לראות אותו שוב מתישהו בעתיד ...

הוא הורג אותי ...  אני בחיים לא יהיה אדישה אליו .. אני צריכה לשקול כל מילה שאני אומרת לו .. אני מרגישה שאיתו אין מקום לטעויות .. וגם אם אני ינסה לעבוד עליו זה בחיים לא יצליח לי כי הוא יודע כל מה שאני חושבת וזאת ההרגשה הכי מפחידה בעולם .. אני שוב באותה הרגשה של ..

לא מאמינה איך נתתי לו ללכת .. איך נתתי לעצמי להרוס את הכל ..

איך יכלתי לתת לבן אדם שאני הכי אהבתי בחיים ללכת ?  אני מרגישה שאין לי סיבה לחיות בלעדיו ... כאילו איבדתי את הגורל שלי ועכשיו אין לי למה להיות פה בכלל .. אין לי סיבה .. אין לי מטרה .. אין לי אותו ..

ואני מתארת לעצמי שהוא בן אדם אחר לגמרי עכשיו , עם מחשבות אחרות לגמרי , התעניינויות אחרות לגמרי , וזה דוקר בלב לחשוב שאני לא חלק מזה יותר .. שאין לי מושג על כלום .. שאני לא חלק מהיום שלו .. שהוא לא חושב עליי כשבא לו לחייך ..

לאן כל זה הלך ? ככה סתם בבום ? איך זה נעלם ? 

מה עשיתי לנו ... הרסתי הכל ...

איפה אתה ? למה הכל התחלף ? למה שומדבר כבר לא במקום שהוא אמור להיות ?

למה אני מרגישה כאילו בלעדיך אני בחיים לא ירגיש בסדר...