The Beast And The Harlet.

מרגישה כמו דגיגון קטן בים של כרישים..

מנסה לאזור אומץ וכוח ..

הולך להיות לי כל כך קשה ..

I always needed time on my own"
I never thought I'd need you there when I cry
And the days feel like years when I'm alone
And the bed where you lie is made up on your side

When you walk away I count the steps that you take
Do you see how much I need you right now

All I ever wanted was for you to know
Everything I'd do, I'd give my heart and soul
I can hardly breathe I need to feel you here with me

When you're gone
The pieces of my heart are missing you
When you're gone
The face I came to know is missing too
When you're gone
The words I need to hear to always get me through the day and make it ok
"I miss you

קצת איבדתי את עצמי ..

ושוב , איבדתי את המטרה שלי .

אבל זה עדיין ניתן לתיקון , הנזק עוד לא כזה גדול .

מתכוונת לחזור למסלול הנכון ממש עוד מעט . 

הכל בערך בסדר..

זאת אומרת

הכל מעולה איכשהו

אבל בכל זאת יש מין מועקה כזאת תקועה בגרון ..

לא יכולה להסביר אפילו ..

לא יודעת למה.

חוץ מהבית ספר , הכל נראה מעולה כרגע .

היה לי ממש קשה לעצמי להשתחרר , אבל שיחררתי , ומיום ליום אני מחשררת יותר .

מפחדת קצת ... קצת הרבה .

כי ... טוב לי שהוא כאן להחזיק לי את היד ..

טוב לי להסתובב ולראות אותו ישן במיטה שלי ..

טוב לי להתעורר בבוקר ולגלות שהוא עדיין ישן במיטה שלי ..

טוב לי לשמוע אותו , טוב לי לבשל בשבילו ,טוב לי שהוא פה ,

ואולי אפילו בהגזמה אבל .. טיפה גם טוב לי שאני פה .

בזכותו ..

הוא מדהים ,

באמת שכן .

יש לו את הערכים והעקרונות הכי גדולים שאני מחפשת בבן אדם , שעד היום לא מצאתי באף אחד אחר ..

ועברתי כבר כמה וכמה בנים בחיי הקצרים :/

 אני פשוט אוהבת אנשים עם שאיפות , אנשים שאוהבים לעשות משהו בחיים , והוא פשוט טוב במה שהוא עושה , והוא באמת אוהב את זה , וזה עוד משהו שאני כל כך מעריכה ואוהבת בו .

ויש לו תיחס הכי יפה בעולם , תכלס .. לא נראה לי שמישהו התייחס אליי ככה בחיים ,

והכי חשוב ,

מעבר להכל ,

זה שהוא מבין אותי כל כך , אני יכולה לדבר איתו על הכל , ולספר לו הכל ,

 לא צריכה יותר להתחבא , להמציא , לשקר , לעשות רושם ...

 הוא מעלה לי חיוך ,

הוא מצד אחד החבר הכי טוב שלי ומצד שני מי שאני מאוהבת בו ,

ולא נראה לי שיש שילוב יותר טוב מזה .

חבל שהחיים אף פעם לא מסתדרים בצורה שהיינו רוצים שהם יסתדרו .

עריכה 13:39:

בחזרה למציאות.

לא יודעת לאן נעלמו השאיפות שהיו לי , הרצון לשפר את עצמי ואת העתיד שלי .

אבל זה הזמן לשים את השנתיים האחרונות מאחורה , לצאת מהגל הזה שטבעתי בו ,

שכתרוץ טוב החלטתח לקרוא לו יואב , אבל במבט לאחורה הכל היה גחמה של ילדה קטנה שמרגישה שזה מוקדם מידיי בשבילה לצאת לעולם האמיתי.

אני מקווה שהמוטיבציה תחזור אליי , כי אני רוצה אותה . ואת הכוח רצון , ואת ההישגים ואת הרגשה הטובה והחיוך שבאים אחרי זה .

הרבה תוכניות , מעשים ? אפס.

הגיע הזמן לחזור למציאות.

יש בי רצון עז פתאום להוכיח להן שלא יצא ממני מה שהן חושבות שיצא , אני לא סתם שיער יפה ופירסינגים מגניבים , מתחת לזה יש לי עוד הרבה לתת , ואני עוד יוכיח את עצמי כמו שאין להן מושג שאני יכולה .

לא רוצה שיהיו גאות בי , רוצה להיות גאה בעצמי .

נמאס לי שאתן לא מקשיבות , אתן כבר לא מרגישות אמיתיות בכלל , כמו שהרגשתן לפני התקופה האחרונה ..

לא יודעת מה הולך , כל אחת דואגת לתחת של עצמה לא סופרת את השניה ,

מה קרה לנו :/

לפעמים , אוקיי לא לפעמים כל הזמן , אני לא מבינה את העולם .

למה שתהיה כזה מניאק מסריח ותיקח משו שלא שייך לך ? בידיעה שמישהו אחר בעולם עבד קשה כדי להשיג את זה ? אני לא מבינה את זה , איך אפשר אחרי זה לשבת עם עצמך ולא להתייסר במצפון ורגשות אשמה?

לא חשוב , אני מקווה שלפחות מי שגנב את זה היה איזה הומלס שהיה צריך את זה , ולא איזה מתבגר מסריח בלי מוח שלא היה לו מה לעשות .. מקווה שלפחות מישהו שבאמת צריך את זה ימצא בזה תשימוש הנכון .

אני מרגישה חרא של בת ... עדיין .. כל פעם מחדש.

אף פעם אני לא מקשיבה לה ותמיד היא צודקת , ואחרי כל זה , אחרי הדאגה והכוונות הטובות , אני כמו בת זונה באה ומחרבנת עליה כל פעם מחדש ,

איזה מין בן אדם אני ?

חוץ מזה הייתי עם בן בתל אביב , חוץ מהקטע עם הגניבה היה ממש טוב .. מוזר , אבל במובן הטוב של המוזר.

חבל לי שהוא היה צריך לראות אותי במצב השבור הזה , זה אפילו לא היה הקטע של הגניבה , זה היה התסכול על החיים ועל דברים שאני מנסה להאמין בהם אבל תמיד חוזרים אלי בבומרנג בצורת כאפה מתלבשת .

זה פשוט ש ... לא משנה כמה תנסה להשתפר ולנסות להיות בן אדם טוב ... זה עדיין לא אומר שכל שאר העולם ינסה גם .. וזה שובר את הלב שאשכרה בקושי יש אנשים שאכפת להם .

וזה מביא למצב שבו אם אתה רואה איזה אישה מביאה אוכל לחתולים ברחוב , זה נותן קצת תקווה .. אבל רק קצת ..

כי בקושי יש אנשים כאלה בעולם ..

מעריכה אותך הכי שבעולם על הדעות שלך ועל הרבה מהדברים שאתה עושה בצורה שאתה עושה , ועל זה שאתה אשכרה מקשיב לי , ואני מקווה שאף פעם לא תאבד תקווה כמוני ,

3>.

:]

לא יכולה לעשות את זה לעצמי ...

עדיף לברוח .

פרה.

 אני שונאת את עצמי , את הכל בי , הכל .

האישיות , האופי , הלב , הפנים , השומנים , הברכיים , הידיים , האף , הבטן , המילים והמחשבה.

שונאת את עצמי .

מפגרת טיפשה מטומטמת .

עשר צעדים אחורה , וזה תמיד נגמר באותו הדבר ,

הבטחות זה דבר יחסי , כמעט ולא קיים בכלל .

הלוואי שהייתי כמו הבטחה ... לא קיימת .

עריכה 03:26 :

"I will not make the same mistakes that you did

 I will not let myself cause my heart so much misery

 I will not break the way you did

You fell so hard

 I've learned the hard way,

 to never let it get that far

 I lose my way And it's not too long before you point it out

 I cannot cry Because I know that's weakness in your eyes

 I'm forced to fake, a smile, a laugh

 Every day of my life

 My heart can't possibly break

  When it wasn't even whole to start with

  Because of you 

 I never stray too far from the sidewalk

Because of you

I learned to play on the safe side So I don't get hurt

 Because of you

 I tried my hardest just to forget everything

 Because of you

 I don't know how to let anyone else in

Because of you I'm ashamed of my

 life because it's empty

 Because of you

 "I am afraid

טוב , בהתחלה רציתי לכתוב פוסט על אוטופיה ומה זה מסמל בשבילי ואיך אני מגדירה את האוטופיה שלי ...

אבל תוך כדי שחשבתי על דברים שמתחברים לי עם אוטופיה הבנתי שכנראה אין לי אחת כזאת. יותר נכון , אני אולי לא רוצה אחת כזאת ..

נחמד לשמור את זה בתור חלום רחוק , כשאתה עוצם עיניים ומנסה להירגע ולנשום ...

תוך כדי הבנתי שבימים האחרונים , ובפוסטים האחרונים , עשיתי את מה שאני הכי שונאת שאנשים אחרים עושים ,

 רצים ונתקעים עם הראש בקיר , ואז מנסים להמשיך לרוץ , אולי לתפס מעל הקיר , אולי לעקוף אותו , אולי לחפור מתחתיו ,

אבל הם לא מבינים שאין מוצא ושזה לא הולך לשום מקום .

 אז עכשיו אני מפחדת ,

 כי במקום מסויים

, מילים יכולות להביא אותי לאוטופיה ,

 וזה מה שקרה ... רק שכחתי שזה בכלל לא קיים , ובלתי אפשרי . אז למה אני כל כך מתעקשת להיתקע עם הראש בקיר ?

 למה אי אפשר להיתקע פעם אחת ולהבין שזה פשוט לא זה . . .

למה אני מוצאת את עצמי מתכננת צעדים טיפשיים שיהרסו הכל ורק ישאירו אותי עם ידיים ריקות ?

 בסופו של דבר , וזה רק לטובת עצמך , עדיף להיות עם ידיים מלאות ולב ריק מאשר לב מלא וידיים ריקות ...

אחרת אתה פשוט תישבר ותיפול ...

 אני יודעת שהפוסטים האחרונים בכלל לא ברורים .. ואי אפשר להבין על מה לעזעזל אני מדברת ..

אבל יש לי תסיבות שלי ... 

לא יודעת מה יהיה .. אבל נראה לי שאני צריכה לשחרר קצת ...

נקשרתי יותר מידיי וזה מתחיל להפחיד ..

תמונה מהחורף האחרון בירושלים ,

כנראה במקום הכי אוטופי שהייתי בו ב9 השנים האחרונות,

 תמונה ישנה אבל זאת אולי התמונה האהובה עליי מכל התמונות שלי ,

 אולי כי הייתי באמת ממש שמחה ומאושרת באותו יום ..

יש תקטע הזה .. שאתה שוכב במיטה בלילה , מנסה לעצום את העיניים אבל כשאתה עוצם אתה רואה את הפנים האלה .. ואז אתה מתחיל להסתובב מצד לצד .. מנסה למצוא תנוחה יותר טובה , אולי בתנוחה אחרת אתה תצליח להירדם , אבל לא משנה לאיזה צד תסתובב או אם העיניים שלך סגורות או פתוחות זה עדיין לא יצא לך מהראש .. מרוב הסתובבויות אתה תתעייף עוד יותר , ואז תגיע למצב שבו אתה מת לישון אבל המוח פשוט לא מאפשר לך , אתה תתחיל להירדם , וברגע הכי חזק ומשמעותי פתאום הוא יצוץ לך שוב בראש ואתה תתעורר ותצתרך להתחיל את כל התהליך מחדש .. אחרי כמה פעמים כאלה אתה כבר תהיה ממש עייף .. ואתה אשכרה תירדם , אבל אפילו שאתה תישן אתה תרגיש כאילו אתה מודע למה שקורה מסביב , כי המחשבות פשוט לא יתנו לך מנוחה , אתה תתחיל לחלום על זה הרבה חלומות ברצף , בין כל חלום אתה תפתח עין סהרורית , ותבין שאתה עדיין חושב על אותו הדבר, אתה תחזור לישון אבל שום דבר לא ישתנה , בסוף אתה תקום , עייף , מותש , אולי אפילו יסתובב לך קצת הראש , תרגיש כאילו לא ישנת שניה למרות שלפי השעון ישנת 8 שעות מלאות , וזה עדיין לא יצא לך מהראש ...

אם זה קורה , סימן שבקרוב מאוד תשכב באותה מיטה , שוב תנסה למצוא תנוחה טובה יותר , ושוב לא תצליח למצוא.

כי הדמעות לא יתנו לך שקט ...

                              והלב לא יתן מנוחה...

טוב אין לי מושג ממש מה אני רוצה לכתוב ... אני פשוט .. צריכה לפרוק את זה איפשהו איכשהו .. אני רק לא ממש יודעת גם מה ..

די ידעתי את זה  ... אבל היה לי קשה להודות בזה כי לא רציתי לעשות את זה רשמי .. חשבתי שאולי איכשהו אני יצליח להתחמק מזה ... אבל הבנתי שמהלב אי אפשר להתחמק .

לא התכוונתי .. לא רציתי .. אבל לפעמים זה בורח מהידיים ואני לא מצליחה לשלוט על דברים כאלה ... חוץ מזה .. שעם כל זה .. גם אם הייתי רוצה מאוד מאוד לא הייתי מצליחה להתחמק .. טוב מה אני מזיינת בסכל ...

 כנראה שבסופו של דבר כן ידעתי על מה אני רוצה לכתוב ...

חוחהחו הורדתי 5 קילו D:

בקרוב נגמר החופש , זה מתסכל כי הוא עדיין אפילו לא התחיל , ומה שהיה אמור להיות החופש הכי טוב

 בחיים שלי הפך לחופש הכי משעמם וחסר פואנטה , עד עכשיו עשיתי רק דבר אחד שבאמת נהנתי בו ,

 שזה היה תל אביב , יש לי רק עוד כמה תוכניות , בתקווה שהם לא ידפקו : לנסוע עם קוש שוב לתל אביב ,

לנסוע לפגוש את בן בתל אביב , לנסוע להופעה של בן במוסד .. בתל אביב  >.< בקיצור .... אני שונאת את

נס ציונה . אבל עם כל השנאה שלי אליה ... היא עדיפה מעקרון :/ עד כאן להערב ... לילה טוב :/

לא עידכנתי כמה זמן .. כנראה כי הייתי צריכה קצת חופש לעצמי , לחשוב על הכל , כל מה שהיה וכל מה שיהיה ... אבל אני מרגישה יותר טוב עכשיו . זה נגמר איתו לגמרי .. הוא היה פה ודיברנו על זה וזה היה הסוף הסופי ...שנה וחצי של רדיפה וריצה , עם תיק ששוקל 6 טון על הגב, אחרי משהו שבכלל לא קיים , עכשיו נגמרה , וזאת ההקלה הכי גדולה בעולם . וכרגע אני מרגישה משהו מעולה , שהרבה זמן לא הצלחתי להרגיש למרות שכל כך הרבה זמן רציתי להרגיש , פשוט טוב לי לבד . פשוט כיף לי לצאת סתם ככה , בלי לחפש שום דבר , בלי ציפיות , בלי אכזבות . פשוט להנות במובן הכי טהור ונקי של המילה "להנות".  אתמול אני וקוש יצאנו ספונטניות רצח ונסענו לתל אביב , בדרך כלל ספונטניות לא עובדת טוב אצלי כי בסוף הכל הולך קאפוט ואנחנו חוזרות במחשבה של "מה חשבנו לעצמנו?" אבל אתמול באמת היה כיף:] הכרנו כמה בנים , שהיו אולי טיירים אולי לא , לא בטוחה נראה לי שהם סתם עבדו עלינו ... אבל לא אכפת לי היה כיף :] והיה כיף פשוט לעוף מנס ציונה וללכת למקום חדש עם כל כך הרבה פרצופים לא מוכרים וכל כך הרבה אנשים יפים ומעניינים :]. טוב זה בערך הכל ... ובנימה אופטימית שכזאת ... הכל יהיה בסדר:]

Whatever tomorrow brings,"
I'll be there with open arms and open eyes, Yeah
"Whatever tomorrow brings, I'll be there..I'll be there.