פרק 16:
מישל שתקה ואז אמרה,"אני מצטערת ביל.. זה לא שאני לא אוהבת אותך פשוט.. רק עכשיו גיליתי על זאק ו.. אתה יודע.."
"כן אני מבין.."אמרתי והסטתי את ראשי מטה,
"ביל?"היא קראה לי,
"אה?" עניתי לה,
"אני יכולה להגיד לך משהו ?" היא שאלה אותי,
"כן בטח.." עניתי לה,
"אנחנו ידידים ממש טובים.. לא ניתן לאף אחד להרוס לנו את זה, נכון ? " היא שאלה אותי,
"נכון.." עניתי לה בשקט.
"אני אוהבת אותך.." היא לחשה לי וחיבקה אותי,
"בתור ידיד.." ספק אמרתי לה ספק לעצמי,
"אני מצטערת.." היא לחשה לי כשהתנקתה מהחיבוק,
"זה בסדר..אני יתגבר.." עניתי לה עם חיוך עקום וישבנו לראות טלוויזיה,
אחרי 20 דק' נשמעו דפיקות מהדלת וטום פתח אותה,
"זאק.." טום אמר כשראה את זאק בכניסת הבית,
"למה?"טום שאל אותו,
"למה מה?" זאק לא הבין,
"למה עשית לה את זה?"הוא שאל אותו שנית,
"אתם תבינו הכל במכתב הזה..תקראו אותו ביחד "הוא ענה והושיט לו מכתב,
טום לקח את המכתב והסתכל עליו,
"אני צריך ללכת..בי.."זאק אמר וחיבק את טום חזק,
"בי.." טום אמר,
זאק יצא מהבית וטום סגר את הדלת ,
'אני יתגעגע אליכם..' זאק חשב לעצמו,
"ביל,מישל, בואו.."טום צעק מהסלון והתיישב ליד אלכס,
"מה זה ?"אלכס שאלה מסתכלת על טום שהחזיק את המכתב ביד,
"אנחנו נקרא את זה עכשיו ביחד.."טום אמר וחיכה לי ולמישל שנבוא לסלון,
הגענו לסלון,
"מה קרה?"שאלתי,
"זאק השאיר לנו מכתב והוא אמר שנקרא אותו ביחד.." טום אמר,
"אז למה אתה מחכה? תפתח!"צעקתי על טום,
"סתום קיפוד!!"טום צעק בחזרה עלי,
"תסתום אתה י'תמנון!"צעקתי עליו בחזרה,
"סתמו שניכם!"מישל ואלכס צעקו ביחד,
"טוב בואו נתחיל לקרוא.."טום אמר והוציא מהמעטפה את המכתב,
היי כולם,
אין לי דרך להתחיל את המכתב כבר יותר מ10 דפים נזרקו לרצפה כי אני לא יודע להסביר לכם עד כמה אני מצטער,
אז לפני שאתם קורעים את המכתב/משמידים אותו או מקללים אותי אני רוצה להסביר הכל..
מישל, אני רק רוצה להגיד לך שאני באמת אהבתי אותך אפילו מה שראית אתמול לא נראה,
אני חייב להגיד לכם את האמת.. זה התחיל לפני שבוע ובלי כוונה רעה לפגוע בכם במיוחד בך מישל,
זה התחיל בפעם הראשונה שעברתי במועדון הזה ובאו אלי חבורה של נערים והציעו לי לקחת חפיסה של סם,מרוב שהייתי שיכור אני הסכמתי וככה הסנפנו ביחד עד שהיינו מוצאים בחורה ואז אתם יודעים מה קרה,
יום אחרי אני זכרתי בהכל.. והצטערתי על מה שעשיתי אבל הייתי זקוק לזה שוב..
עבר לו עוד יום כזה,
יום למחרת ראיתי את מנדי אני מודה, לא הייתי עוד שיכור אבל לא יודע למה היה לי את הפיתוי להתחיל איתה ולזרום איתה,מרוב שאני טיפש אני הצעתי לה גם לקחת את אותו הסם והיא לקחה, ככה עבר לו הלילה,
קבענו לעוד יום כזה ושם נפגשנו ליד הרמזור שאת מישל ראית אותנו, הלכנו לבקתה ושוב הסנפנו ושתינו עד לכאן אני זוכר..
היום בבוקר הרגשתי הכי מלוכלך והכי זבל שיכולתי להיות ואז התקשרתי אל מישל וגיליתי שהיא ראתה את זה, לא נותר לי עוד לחיות,אהבתי הלכה..
אני רק רוצה שתזכרו משהו.. אני אוהב אתכם ואני תמיד יאהב אתכם,
ומישל ? אל תתני לאף אחד לפגוע בך כמו שפגעו בך..זה לא מגיע לך,
אני אוהב אותכם ,
אבל אני לא יוכל עוד להישאר פה.
*מנקודת המבט של מישל*
לבסוף טום קיפל את המכתב והסתכל עלינו,
"הוא מתאבד..." טום אמר בשקט,
"מזת'אמרת הוא לא יוכל עוד להישאר פה?"אלכס לא הבינה,
"אולי הוא נסע.."חשבתי ואז אמרתי, אין מצב שהוא מתאבד! חייב לחשוב על עוד סיבות,
"לאן הוא יכול לנסוע?"ביל שאל אותי,
"לא יודעת.. לארץ אחרת.."אמרתי ומשכתי בכתפיי,
"או שהוא מתאבד.."אלכס אמרה,
ביל לקח את המפתחות של הבית וכולנו יצאנו מהבית לחפש את זאק,
רצתי לכיוון הבית של זאק ואמא שלו פתחה לי את הדלת,
"היי מישל.." היא אמרה לי,
"הי..זאק בבית?"שאלתי אותה עם חיוך מזוייף,
"אממ.. לא, הוא הלך לפני 20 דק' ולא אמר לי לאן.."היא אמרה לי,
"טוב.. תודה .." עניתי לה ויצאתי מהבית,
הרגשתי את גופי נשבר,לא ידעתי לאן אני הולכת ולא היה לי אכפת רק רצתי כמה שאני יכולה, כדי להתאבד.
לקחתי את הפלאפון שלי והתקשרתי אליו אך הוא לא ענה,ניסיתי שוב ושוב... והוא עדיין לא ענה,
"פאאאאק.."צעקתי.
מישהו צעק את שמי, הקול שלו היה כל כך מוכר לי
הסתכלתי וראיתי את ביל.
"את חושבת שהוא..?" ביל שאל ואני מיהרתי לשלול את האפשרות.
"מה כבר יכול לקרות לו ? מה הנער הזה רוצה לעשות?"שאלתי,
ראינו את אלכס וטום ועוד מישהו... הוא היה מוכר..
*נקודת מבט של אלכס*
רצתי ברחוב, חושבת באיזו דרך אני הייתי בוחרת להיות במצב הזה,
ראיתי מישהו רץ בלי מטרה, התקרבתי,
וזיהיתי את הבחור כטום..
רצתי אליו וחיבקתי אותו, חשבתי שכבר מאוחר מידי,
איך שהרמתי את ראשי ראיתי את דמותו של זאק מתקרבת אלינו,
"קרה משהו?"הוא שאל אותי,
"זאק..." חבקנו אותו באושר,
"אני כ"כ שמחה שאתה פה.. מה חשבת לעצמך?"אלכס שאלה אותו,
"זאק.."נשמעה צעקתה של מישל,
הסתכלתי לכיוון וראיתי את מישל וביל רצים לכיוונינו,
ביל לא חיכה לרגע והתנפל על זאק בשאלות,
"איפה אתה? למה הבהלתה אותנו?מה חשבת לעשות לעצמך?"
"ביל תירגע הכל בסדר..אני חושב..."הוא אמר ואת המילה האחרונה הוא אמר בלחש,
"למה אתה חושב? הכל בסדר,לא?"טום שאל,
"אני צריך לדבר איתכם.."הוא אמר והלכנו להתיישב על ספסל,
זאק התחיל לדבר,
"לפני מה שאני רואה אתם קראתם את המכתב שלי וכתבתי בסוף שאני לא יכול להישאר פה,אני מתכוון לזה.. אני לא יכול ! החלטתי ש....."
"שמה?"זירזתי אותו,
"אני עובר לגור בלונדון,
"מה???"כולנו אמרנו חוץ ממישל שעדיין בהתה בו,
"מה יש לך בלונדון?"ביל שאל,
"ההורים שלי מתגרשים, ואבא שלי עובר לגור בלונדון חשבתי שאם כבר יתאים לי לנסוע לארץ אחרת לשכוח מהכל..."הוא אמר,
"מתי אתה נוסע?"ביל שאל עם קול צרוד,
"היום,עוד 3 שעות.."הוא ענה,
המבטים של טום וביל היו עצובים,החבר הכי טוב שלהם עוזב,
התקדמתי אל זאק וחבקתי אותו,
"אויי אלכסנדרה שלי... כמה שאני יתגעגע לצחוק שלך.."זאק אמר באמצע החיבוק,
זאק סימן לטום לבוא לחבק אותו,
"אני בחיים לא ישכח את ההתלהבות שלך אחרי כל בחורה שגמרת אותה.."הוא אמר וזייפתי שיעול,
"צר לי להזכיר לכם שיש לטום חברה.."אמרתי ושילבתי את ידיי,
"אבל אני לא מצטער מיזה.."זאק אמר,חייך וטום מיהר לומר "גם אני.." והוא נישק על מצחי.
"בוא לפה גבר.."זאק אמר וסימן לביל לבוא,
"בחיים אל תקשיב לאחרים,גם אם אתה מאופר כמו...." הוא אמר לו,
"כמו מה?"ביל נשמע די עצבני ואז צחק,
"אני אוהב אותך.."זאק אמר וחיבק את ביל,
אחרי שתיקה קצרה זאק הסתכל על מישל ושתק,מישל הסתכלה עליו בחזרה חייכה חצי חיוך אבל מיד הוא התמלא לחיוך שלם היא רצה לחבק אותו חיבוק אוהב,
"כמה שאני מצטער.."הוא אמר ודמעות התפרצו ויצאו,
"זה בסדר.."היא אמרה וחיזקה את החיבוק,
אחרי שנייה היא השתחררה מהחיבוק,
"אבל דבר אחד אתה מבטיח לי.."היא אמרה לו,
"כל דבר.."הוא אמר וניגב את דמעותיו,
"אתה מפסיק עם זה, והבאה שלך אתה תיתן לה להיות הכי מאושרת בעולם,ולא משנה מי זאת תהיה.."היא אמרה לו,
"אני מבטיח.."הוא אמר לה וקולו נשמע אמיתי ואמין,
והיא חייכה,
הוא הסתכל בשעון וראה שעברה שעה,
"אני צריך ללכת.."הוא אמר,
"בי.."אמרנו לו וכולנו רצו לחבק אותו.
"ביי.."הוא אמר והמשיך בדרכו,
הסתכלנו על דמותו שלאט לאט נעלמה,
זהוו .. : )
3>>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישל קאוליץ=]