אילו היה לי אומץ ואילו הייתי פחות מתנשאת הייתי בוודאי מבקשת עזרה מקצועית.

ואולי אילו היה לי זמן, מה שגם אין לי אף לא לעצמי.

אילו היה לי אומץ לא הייתי חוטאת מלכתחילה,

אילו לא הייתי אגואיסטית לא הייתי מאשימה אחר בחטא שלי עצמי.

הייתי פורשת כנפיים ועפה מכאן, אילו היו לי כנפיים.

אבל מה, כאן זה לא עולם אחר, חמודה, ואם אין כסף ביד את לא שווה דבר.

יש לי חוכמה, יש לי שכל בראש,

אבל יש לי חרב בלב, פצע פתוח ומדמם.

אולי אני זו שחתכה את עצמי,

אולי נגמרו לי המשאלות לבקש,

אולי זו הסיבה לכך שכל רצוני הוא לחזור אל הרחם, להתכווץ בתוך עצמי, לבקש להחזיר את הזמן לאחור.

לא כדי לתקן טעות, או אפילו שתיים, לא ולא.

אלא כדי לא להיוולד בכלל ולמנוע את הכל.

כי אני זוכרת לילות חמים יותר מהלילות הקרים של החורף הזה, שידעתי שיהיה קר וקשה יותר מקודמו.

כן, אני זוכרת לילות, אני זוכרת ימים, אני זוכרת אני זוכרת פרחים, אני זוכרת שמש שוקעת תחת שמי דמדומים, אני זוכרת שהייתי שמחה,

אני זוכרת חיים.

קוראים לזה חוכא ואיטלולא, אולי טיפשות, אולי גם אירוניה, אבל ככה זה כשעושים כל טעות וטעות אפשרית.

כמו שאמרת, הכל כבר הרוס. אי אפשר לתקן.

צודק.

_______________________________________________________

מעולם לא היה לנו סיכוי, גם לא בסיבוב השני.

זה נגמר רע, אבל אהבתי את מה שהתחלנו.

הדברים מסתדרים.

יהיו בגרויות טובות השנה, יהיו ציונים מעולים יחסית לכישלון בשנים הקודמות והעצלות נגמרה לה. קיבלתי כנראה 100 במתכונת בעל פה באנגלית והגישו אותי על 97 באמנות בתקווה שהבוחנת גם אהבה אותי. אולי גם מתמטיקה אני אעבור ואפילו אקבל 70 מסכן או משהו. לא נורא, אפשר מקסימום להשלים אחר כך. תהיה לי עבודה רווחית ואינטליגנטית עם ביקוש אצל אבא שלי, אפילו שתיים אחרי שאני אגמור עם הלימודים אם אני אמצא איזו מסעדה כאן באיזור.

כן, הדברים מסתדרים.

יהיה לי עתיד. יהיה לי כסף. אם יהיה לי כסף יהיו לי בגדים יפים ומוצרי קוסמטיקה ושינוי עם השיער, ככה שאני אראה אפילו יותר טוב. יהיה לי רכוש. עוד רכוש ועוד רכוש, בלי סוף רכוש כדי לפצות על משהו ריק בעזרת ריקנות נוספת.

חלומות?

האם יהיו לי חלומות?

זה משנה?

כי אני חושבת שלא יהיו.

במקרה שלי יש יותר קרחת יער מאשר יער.

Nothingness.

אין בזה טעם.

באמת שאין. אינני טובה יותר מזומבי. ממת מהלך.

יום ההולדת שלי מתקרב.

אני לא זוכרת אף שנה שכל-כך נרתעתי מבוא התאריך הזה. הוא רק יזכיר לי דברים שאני מעדיפה לשכוח.

יום ההולדת הקודם היה מושלם ומלא קסם. וואו, 17, יותר גדול מבת נוער, יותר גדול מבת הים הקטנה, אבל לא מבוגרת. בדיוק על הגבול בין שני עולמות. המקום האידאלי.

ביום ההולדת הזה לא נותר לי דבר מלבד לשאול את עצמי "לאן עכשיו?".