אז בוא וקח אותי.
למה זה תמיד חייב להיעשות כל כך מסובך?
בא לי ספר של ניל גיימן. אבל אין לי זמן ללכת לקנות כלום למרות שיש לי כסף, אז אני מחכה לסיום הטירונות. כנראה שאבלה אז סופ"ש בתל-אביב.
מעניין איפה בתל-אביב ועם מי אני אהיה בדיוק. פפפפפפפפפ.
מה שבאסה זה שאי אפשר לגרור איתי בתיק את הקלידים שלי, יש לי חסך מוזיקלי בצבא. ובכלל, אני לא מתאימה למסגרת הזאת. אני סתם אמנית מתוסכלת ומוזרה. ובכלל אין שם הרבה פן אינדיבידואלי.
לדוגמא, אני מאוד רוצה לעשות קעקוע ולהוסיף שם אמצעי לת"ז, ואני לא חושבת שמותר לי בתור חיילת. למה? כי לא בא להם. פאקינג בלעחס.
עשינו אתמול במשפחה שיחה על הגנטיקה שלנו מבחינה חיצונית, והגענו למסקנה שכולם כבר גילו שעין אחת שלהם כהה יותר מהשניה ולא ממש באותו הצבע.
שיואו אני כזאת מגניבה.
טופ הרשימה בסליחות של השנה החולפת:
-הורים
-אחיות
-כל הגיקים בארץ בערך
-ב'
-עינב
-עלמי
-פ'
-אני? (אני מניחה שצריך לבקש גם סליחה מעצמנו לפעמים.)
כמובן שיש עוד הרבה אנשים שלא הייתי הכי נחמדה אליהם, וגם בפניהם אני מתנצלת בשקט בתוך הלב, אפילו שהם לא רשומים כאן.
אבל מה שכן, לפי הפידבק שקיבלתי מעינב זה שאני חושבת שיותר פגעתי השנה מאשר בשנים קודמות לא אומר שזה בהכרח כך, אלא שיותר אכפת לי. וזה דבר טוב.
אני מקווה שאכן נהייתי אדם יותר טוב ושהמצפון המזועזע שלי יציק אפילו פחות בשנה הבאה.
גמר חתימה טובה לכל מי שקורא.
ובחזרה לצבא כשאני מצוידת באספקה בלתי נדלית של ממתקים, כי החדר אוכל הביא אותי לכדי תת תזונה. נתראה בקרוב!
עריכה:
הוא עולה לי על העצבים אפילו בלי שהוא אומר כלום באמת. לא משהו שאמור לעצבן אותי, בכל אופן. זה כאילו שכל מילה שיוצאת לו מהפה מעלה לי את לחץ הדם. למה אני נמשכת רק לגברים שמעצבנים אותי למען השם? הוא אפילו לא הטיפוס שלי.
בא לי לבכות. בא לי לשתות משקאות יקרים של כוסיות (כאילו שיש לי כסף לדבר הזה). בא לי סיגריה.
אני כל-כך הולכת לטחון סיגריות השבוע בטירונות. שמישהו יירה בי על זה, בבקשה. ('פרלמנט' רולז! /m\)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Amalthea
