בשביל מה להישאר? בשביל לשמוע עוד חכמולוג אומר שכל מה שאני תמיד עושה זה לברוח במקום להתמודד מבלי להכיר אותי בכלל?

הגיע הזמן לזרוק את הכל לפח ולהתחיל את החיים מחדש, זו הדרך היחידה אחרי שאיתרתי את המקום ממנו המסלול הוביל אך ורק לGAME OVER אדום ומהבהב.

ושוב, אני אעמיד פנים שלא אכפת לי, למרות שהלב שלי נשבר פעם אחר פעם מלעזוב כל מקום אליו אני מגיעה. אולי בגלל זה קוראים לסרט "קן הקוקיה", אפשר לאבד את השפיות מזה.

אני לא יכולה לבוא בתקווה לשנת 2010. שנת 2009 הייתה השנה הכי מבלבלת ומלאה בתהפוכות שעברה עליי, וכבר אין לי כח למה שיבוא אם הוא דומה אפילו בקצת למה שהיה עד עכשיו. אני רק רוצה קצת שקט, גם אם זה אומר עוד שברון לב קטן אחד.

עשיתי את זה 80 פעם, אני יכולה לעשות את זה שוב. ושוב. ושוב.

בדרך ללהתחיל את החיים מחדש אני רק צריכה חפיסת סיגריות חדשה ולצבוע שוב את השיער, כי אני נופר וזה מה שאני עושה. הרס עצמי.

זה לבינתיים, כי אין להורים שלי כסף לפסיכולוג בשבילי, והתעסקות עם הרפש הזה שלי זאת השפלה שאני לא הולכת לעבור כרגע. יש לי אגו מנופח מידי ואני גם ככה על סף התקף היסטריה כמו שאני מכירה את עצמי. העולם הזה מתנהל על פי אינטרסים וכסף ואני לא יודעת איך להיות חלק מזה בכלל.

זה העדכון האחרון שלי השנה, אולי בכל זאת יש תקווה בשבילי. אולי היא כן במקום אחר, למרות מה שאומרים.

אני לא אהיה כאן כדי לחגוג את ערב השנה החדשה (סילבסטר זה שם מעפן, תקלטו כבר שבאף מקום בעולם לא קוראים לזה ככה) אבל ששנת 2010 תהיה מוצלחת מקודמותיה, אמן. אני מאחלת לעצמי ולכל מי שקורא פחות דייטים כושלים, אהבות נכזבות, כשלונות כלכליים, חברתיים וכשלונות בכלל, ויותר אושר ובריאות.