תגידו לי שיש משהו בעולם שמבטא את רגשות אנושיים טוב יותר ממנו.

"ובלילות
דלתות פנייך נעולות,
ובימים - אף פעם לא תדעי.

אף פעם לא תדעי,
כמה נסעתי בגללך,
דרכים בכף ידי,
דרכים בכף ידך.

כל פעם שמטוס או משהו
נוגע בשחקים,
אני שומע נסיעה,
אל תחכי.
אדם נפרד תמיד ממשהו,
אני זוכר - בכית,
זה משונה, אך יש בי משהו
שלא מכיר.

ובלילות, תהיי כתובה על חלומות,
ובימים אף פעם לא תדעי.
הזמן המהורהר
תלוי על השעון,
מחוג לכל דבר
קוצב את השעות.

כל פעם שאישה או מישהי
נוגעת את הכביש,
אני נזכר בך, ומרגיש כמו כש...
היית בי.
את ישנה ודאי, ומישהו
נושם אותך עמוק,
ידי אינן ידי האיש ההוא,
ידי המקנאות.

ובלילות -
את לא תראי בחושך...לא!
ובימים - אף פעם לא תדעי.
בשקט, כמו גנב,
על בהונות גופך
בנדודי שינה,
בהרהורי החטא.

תמיד אני חשוד במשהו,
שוטר מדבר אלי,
האם כדאי לומר לו
שאני לבד?
ופעם כשהכל יהיה יותר פשוט,
אפילו המילה,
אומר לך משהו שלא נראה חשוב,
אבל נשמע נפלא."

בואו נחזור לשיגרה. זה היה חלום יפה, ועכשיו נעבור לחלום הבא. הוא יהיה יפה הרבה יותר.

אין מה לראות כאן יותר. 

אתה לא יודע למה אתה רוצה אותי, אתה לא יודע כמה אתה רוצה אותי, אתה לא יודע אם אתה רוצה לרצות אותי, אתה לא יודע איך את רוצה אותי, אז תעזוב אותי ודי.