לא יודעת.

אהבה זה דבר מסובך, במיוחד כשמפחדים לאבד שליטה.

אז אני לא יודעת בכלל.

או שהאפשרות השניה שעומדת בפניי היא לוותר, לדחות אותו כמו שדחיתי את כולם, להרוס את זה כמו שהרסתי את הכל, כי אני מרגישה שאני מתפשרת. אבל מהי אהבה אם לא להתפשר? אי אפשר למצוא אדם מקסים אך לא נוטה לעצבן עד מוות לעולם, אי אפשר למצוא אדם שנראה כמו בראד פיט וחכם כמו איינשטיין, אין דבר כזה סרטים של דיסני. זה כמו שאני יפה, אינטליגנטית ועם זאת נוירוטית וחולה בנפש. זה לא הוגן לבקש את הלא מושג, ולא יקרה בכל אופן.

אבל בסוף נפרדים, והכל כואב ומציק, ולפעמים נדמה שעדיף שלא לנסות בכלל.

לפחד להתקרב, לפחד להיכנע, אולי הגיע הזמן לשים לזה סוף?

הרי הוא לא הולך לחזור לעולם. התחלתי להפנים את זה לא מזמן. אז כדאי שאעשה עם זה משהו, כי הלב שלי כואב מרוב חוסר ודאות.