משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

1.

 יש אנשים שמסורים לאוסף הבולים שלהם. אבא של מוטל'ה פרידמן הפליג פעם באונייה עד מאוריציוס כדי להשיג גליון נדיר של בולים משולשים, ומאוריציוס של אז היתה הרבה יותר רחוקה ומסוכנת ממאוריציוס של היום. אף על פי כן, מכל האספנים הגדולים של ילדותי, טרם נתקלתי במסירות דומה לזו שהפגין דודי שנדור כלפי אוסף הז'רמניות שלו.

 "אתה יודע מה הבעייה של המקום הזה", היה שואל כל מי שהיה מוכן להקשיב, ועיניו הצטעפו, "הבעייה של המקום הזה היא שאין פה מספיק נשים ששמן ז'רמן".

 2.

 תמיד היו בהישג ידו מדריכי טלפון מעודכנים של כל אזורי החיוג. בערב, מייד לאחר שנשמע אות הסיום של מבט לחדשות, היה מכין לעצמו כוס תה חזק ומתלבט שעה ארוכה בין 08 ל 03. אחר כך היה עובר בשיטתיות על טורי השמות הצפופים, דולה מתוך ים הריבקות והאסתריות נשים ששמן ז'רמן.

3.

אפילו הנדיב שבאחיינים לא יגדיר את דוד שנדור כגבר יפה. רגליו דקיקות ומעוקלות, וכשהוא צועד ברכיו מונפות גבוה כל כך, עד שנדמה, לפחות למי שצופה בו ממרחק, שפרוק-רגליים גדול קרב ובא.

4.

בשבוע פורה מצליח דודי לדלות מהמדריכים שתי ז'רמניות בקושי. כשחגגו לי בר-מצווה, האוסף שלו מנה  כשלוש מאות ותשע עשרה ז'רמניות בלבד. ברגע הגילוי אני מדמיין את אצבעו המורה קופאת על מקומה, בעוד ידו האחרת מגששת בתאווה אחר סיגריה. דוד שנדור נוהג לומר, שכל גבר צריך להשלים עם איזו חולשה קטנה הכרחית, וללא ספק, הסיגריות האלגנטיות שעישן, רק תוצרת חוץ, היו החולשה הקטנה שלו.

אחר כך נהג להעתיק בכתב ידו את שורת הפרטים לתוך טבלה מסודרת, למשל,

שלמה וז'רמן בכר, רח' אלחריזי 21 תל אביב, 03-695314

או, ז'רמן ומשה ענתות, רח' אז"ר 8 חיפה, 04-223575

בכל הדפים בהם נתגלתה ז'רמן כזו או ז'רמן אחרת, בעלי עין ערנית יבחינו בשרידים של אפר.

 5.

דודי שנדור התגורר בקומה השניה של בית דירות חדיש, בצד הטוב של העיר. הוא הקפיד על התנהגות ג'נטלמנית: שרק נעימות קלאסיות בזמן שהמתין למעלית, שילם  מסי ועד הבית בזמן ולא התחמק בתירוצים עלובים כמו אדון שטורם מהקומה השלישית.

אבל מדי פעם, כמו וירוס עונתי, תקף אותו איזה געגוע חזק שאין לו שם.

6.

דוד שנדור ידע שאין טעם להלחם בגעגוע שלו. מה עוד יכול היה לעשות, מלבד להשקות את העציצים, לנעול את דלת הכניסה פעמיים, להתפשט ולהניח על הכיסא שבחדר השינה את החליפה הכהה? ורק אז, בשארית כוחותיו להשתחל לתוך פיז'מה, וסוף סוף לזחול לכיוון המיטה?

7.

כעבור לא יותר משתי יממות התעורר, ושמש חדשה יצוקה בשריריו. בעודו מפלבל בעיניו מול האור, זינק מן המיטה, פשט על המקרר ורוקן את תכולתו על השולחן, כמו שודד שמרוקן את כיסי קורבנו עד אחרון מטבעותיו. דוד שנדור ידע להדוף אל פיו כמויות בלתי נתפשות של מזון, ומפאת כבודו לא נוסיף לדון בכך. מששבע, ולאחר מקלחת יסודית ותגלחת, יצא לפקוד את אוסף הז'רמניות שלו עפ"י רשימות מוכנות מראש, שורק את מארש הניצחון מתוך 'אאידה'.

8.

 לדוד שנדור יש קיצבה חודשית קטנה שפוטרת אותו מדאגות פרנסה. בעודו מוציא מפיו את המילים "קיצבה קטנה", הוא מחייך חיוך מסתורי.

9.

כשהוא נוסע אל הז'רמניות שלו, הוא מקדים ובורר אחת מהן מתוך רשימותיו. לאחר מכן, זו רק פרוצדורה פשוטה: שנדור לובש את חליפתו הלבנה ומזמין מונית ספיישל, משאיר טיפ קטן לנהג ומתיישב מול פתח ביתה של המיועדת עד שזו תופיע. תמיד השתדל להבלע ברקע ולהתבונן בה ממקום מושבו, מבלי לעורר סביבו יותר מדי תשומת לב. בעודו ממתין, הוא מרשה לעצמו להדליק  'וינסטון' אמריקאית, כיאה למעמד. פעם אחת ישב על גדר אבן והמתין שמונה עשרה שעות ברציפות עד שז'רמן אריאלי, מרחוב החרובים שלוש קרית אונו, חזרה הביתה מחופשת סקי בכינרת. כדי למנוע תקלות נוספות מהסוג הזה, נהג לקיים שיחת טלפון מקדימה אל היעד, בה הציג עצמו כסוקר וביקש לשוחח עם ז'רמן. לאחר ששאל אותה שתי שאלות בנוגע להרגלי צריכת הגבינה הצהובה שלה, היה מודה באדיבות ומנתק.

10.

והיתה הפעם ההיא באילת, כשחטף מכות רצח מבעלה של ז'רמן פילוסוף, רח' עבדת 18 ב'.

11.

ואולי כל הסיפור הזה היה נשאר מיותר ולא ראוי, לולא ז'רמן אביקזר, מורה לבלט, ברית בין הבתרים 5 ראשון לציון, אליה הגיע בבוקר סתווי אחד אחרי התקף בדידות קשה מנשוא.

12.

היא היתה באמת ובתמים היצור הכי נפלא בעולם, וכל נסיון לפרק את הניפלאוּת הזו לפרטים שגרתיים של זרועות, רגליים, צוואר, קימורים וזוויות - יהיה לא פחות מאשר מביש.

13.

הו, דוד שנדור, דוד שנדור

14.

אותו כוח מסתורי המרחיק יבשות זו מזו, הדף בעדינות של נפילת ריסי עכבישים את ז'רמן אביקזר לזרועותיו של דוד שנדור. למרות נטייתן הטבעית של רקדניות בלט להיות בלתי מושגות לעולמים עבור בני תמותה רגילים, הסכימה בהנהון סנטר קל ומקסים לאפשרות שיחזר אחריה.

15.

דוד שנדור קיפץ סביבה בעליזות מביכה. הוא לבש רק את עניבותיו הססגוניות ביותר וליווה את ז'רמן לכל מקום כצל שני. מתוך יהירות אמיתית של אוהב ניסה להקדים ולנחש את משאלותיה עשיריות-שניה לפני שחשבה עליהן בעצמה, וגם כשהשתינה דרש ממנה להשאיר את דלת חדר השירותים פתוחה במעט, על מנת שיוכל להתענג על צליל הפכפוך המוסיקלי הענוג שהפיק גופה. כך ממש אמר, "מוסיקלי".

16.

ז'רמן, בחורה עם זוג רגליים על הקרקע, עשתה את המעשה המתבקש ושרבטה על צידו האחר של חשבון החשמל: "נסעתי לאמריקה, אל תחפש אותי, ז'רמן"

17.,18.,19.

20.

בסופו של דבר, חזר דוד שנדור עייף אל מדריכי הטלפון שלו, ודבר מה אבד לו לבלי שוב. האותיות, שפעם קפאו ממושמעות במקומן, סחררו כעת פירואטים מול עיניו וארגנו בינן לבינן קנוניות מלוכלכות מתחת לאפו. האות 'ץ' הזכירה לו את ז'רמן מתמתחת בשפאגט. האות 'ל' היתה זכרון כואב של עמידה מתוחה על קצות האצבעות. אילו ידע דוד שנדור כיצד לבכות, לא היה זמן ראוי לכך יותר מאשר הזמן הזה.

21.

עברו שנתיים ודוד שנדור שינה גישה. הוא חזר לעלעל במדריכים המסווגים, הפעם תחת האות ב'. משעה ארבע אחר הצהריים ואילך, חייג לבתי ספר לבלט בכל רחבי הארץ, וביקש בקול סמכותי לשוחח עם ז'רמן אביקזר. לאחר מאמצים מרובים, איתר אותה באור עקיבא, בבית הספר למחול ולתנועה ש"ד וויצמן 37, במרכז המסחרי, קומה מעל בנק הפועלים.

22.

הפעם היה דוד שנדור ערמומי ומנוסה. הוא החל עוקב אחריה בחשאי, מקטין בהדרגה את רדיוס המעגלים סביבה, ממתין לשעת כושר.

23.

וכאלה, בשם האהבה, היו רבות, מסתבר.

24.

אהבתו וצמאונו וגעגועיו העניקו לו את היכולת להתעלות מעל זוטות יומיומיות של גוף והגיון. דוד שנדור הקדיש את חייו לגילוי עוד ועוד דרכים להטמע בסביבתה של ז'רמן באופן מושלם.

הוא נטמע בדוור שהושיט אליה מכתב רשום מהמוסד לביטוח לאומי.

הוא נטמע במתיקות הורדרדה של תלמידותיה בנות השבע, בעודן מצחקקות מול המראה הגדולה, חמש דקות לפני ששיעור הבלט התחיל.

בסופרמרקט, הוא נטמע בו זמנית בזקנה שעמדה מאחורי ז'רמן בתור, וגם בקופאית החדשה, שהסמיקה בכל פעם שטעתה בהקלדת הנתונים לחשבון.

25.

ואם לא ארע דבר מה דרמטי, אפשר למצוא את דוד שנדור בתוך עציץ מוזנח של פיקוס בנימינה, במרכז המסחרי של אור עקיבא, קומה מעל בנק הפועלים - עד עצם היום הזה ממש, בימים ראשון עד חמישי, מארבע אחר הצהריים ועד שכבה אחרון האורות באולם הגדול עם המראה.