משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

(יום חמישי 11.12.08 18:00 ש"ד הנשיא חיפה)

רחוב חורפי חשוך. זוג צועד.

*

רחוב חורפי חשוך, זוג צועד והוא אומר, אני שומעת אותו אומר, "הוא היה נשוי לה כל-כך הרבה שנים."

*

הייתה שעת ערב מוקדמת ובכל זאת החושך כבר נספג היטב במדרכות, בבתים, בעצים המסוככים על הבתים, במכוניות החונות לצד הכביש. בקצה הרחוב זוג פוסע בצעדים נמרצים, מפר את שממת המדרכות האופיינית לעיר הזו. שני בני הזוג לבושים בבגדים ספורטיביים, מתמודדים ככל יכולתם עם הרוח העזה. האישה מקדימה את הגבר בחצי צעד. הם בני שישים בערך, אם כי הגבר נראה צעיר וחיוני בהשוואה לאישה שלצידו, וגם בזה אין שום דבר חריג. דומה שהיא כבר ויתרה, האישה. אצל כל אישה מגיע רגע שמסמן ויתור, רגע בו היא נכנעת לתספורת קצוצה פשוטה (הכל ממילא אפור), מפסיקה לפזר על פניה כתמי צבע (זה רק מדגיש את הקמטים) ומתמכרת לנעלי נוחות (נו, טוב).

זה הוא שאמר, "הוא היה נשוי לה כל-כך הרבה שנים."

הטרנינג של האישה הזו, צבעו אדום. אולי בכל זאת רגע הויתור שלה עדיין לא התממש.

*

"הוא היה נשוי לה כל-כך הרבה שנים", אמר גבר אחד לאישה שהיתה אישתו מזה שלושים וחמש שנה. הוא אמר לה את זה בקול ניטרלי, במין אגביות לאה, יומיומית.

זהירות לגמרי מובנת, לאור הנסיבות.

אני מכירה אישה אחת שלא ויתרה עד גיל שבעים ושש.

*

אבל השפה היא גיס חמישי. הלשון מסגירה אותו. הוא לא אמר, למשל, "הם היו נשואים זה לזו שנים רבות." אין "הם" במשפט שלו, יש רק "הוא". הוא היה נשוי לה, ולא סתם נשוי לה, אלא נשוי לה הרבה שנים, לא, זה לא נגמר בזה, צריך לדייק את משך הזמן, והלוא התכוון להרבה יותר מזה – "כל כך הרבה שנים." מיותר לציין את הנוקשות הלא טבעית, המתח הקל שודאי נלווה לדבריו –

ואז, מה אירע אז? מה השתנה?

*

ומה עבר לו בראש, בזמן שאמר את זה? (תפס צעירונת. יש לו הרבה כסף. הגיע הזמן לעשות חיים. מצא אחת שמסתכלת עליו כמו שאישה צריכה להסתכל על גבר. בטח מוציאה לו את המיץ. אוחחח.)

*

מה עבר לה בראש, בזמן שאמר את זה? (מחר אתקשר לתרצה, מסכנה. איציק בחיים לא היה עושה לי את זה.)

*

הקור מתגבר, האין זאת.

*

כי החיים הם מערך של ציפיות: חלקן מתממשות, חלקן לא. מדי פעם חוצה אותם קטסטרופה.

*

בחלון הראווה של בוטיק ריקי, ש"ד הנשיא 98, שלוש בובות לבושות שחורים. הם מחישים צעדים.

*

"הוא היה נשוי לה כל-כך הרבה שנים." כל כך הרבה שנים - הרחוב, הספסל, החושך. השלט המואר: "שד' הנשיא 93ב". סבך הצמחייה בחצר. האישה עם הכלב שירדה לקנות שקית חלב. שריקת הרוח. פעימת המכוניות על הכביש.

*

"שיר לאוהבים הנבונים,

אשר בנו להם בית,

ואת דלתו נעלו.

הגיפו היטב את התריסים

בחוץ קר, ורוח, ומצפים בחוץ למטר.

אורח לא יבוא בלילה אשר כזה.

וכי יבוא, אל תפתחו את הדלת

מאוחר, ורק קור נושב בעולם,

וגם משורר - ממצוקה, לא משפע - הוא שר

הישארו חבוקים."  

(נתן זך)                                                  

*

שקית חלב עולה, נכון להיום, 4.96 ₪.