משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

וּבַשָּׁנָה הַהִיא נִרְשַׁם מַחְסוֹר חָמוּר בְּמֶלַח;

בְּחַדְרֵי הַהֲסָבָה פָּסְקוּ מִלְּדַבֵּר בְּפִילִים

בְּסִירֵי הַבְּרוֹנְזָה טַוָּסִים הִתְבַּשְּׁלוּ לַשָּׁוְא

אִמָּהוֹת רוֹמָא, נָשִׁים שַׂגִּיבוֹת,

הִתְקִינוּ מְנַת גְּבִינָה תְּפֵלָה, פִּנְכַּת יֶרֶק מֵימִית –

בְּלִבַּן חָשְׁבוּ שֶׁבְּנֵיהֶן רְאוּיִים לְיוֹתֵר מִזֶּה;

הַיַּיִן נוֹתַר צָלוּל וָעַז, כְּבַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה.

הַנִּצָּחוֹן הָיָה כַּבִּיר אַךְ מִשְׁתָּאוֹת לֹא נֶעֶרְכוּ

מֻסְכָּם עַל הַכֹּל שֶׁהָאֶזְרָח הָרוֹמָאִי

נָכוֹן גַּם לְקָרְבָּנוֹת גְּדוֹלִים מִזֶּה, הַמֶּלַח

מָהֵם צָרְכֵי הַמֶּלַח אֶל מוּל הַנִּצָּחוֹן הַמָּזְהִיר