משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

מעתיקה לכאן את ההודעה לעיתונות:

ליגה 2009       מה רוצה האישה?

(100 שנים – 101 נשים)

פתיחה: חמישי, 4.6  ב 21:00, מרכז עמיעד (רח' עמיעד 12), שוק הפשפשים.

במעמד רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו

בין האמניות המציגות:

אביבה אורי, אלימה, אתי אברג'ל,  רלי אברהמי, נלי אגסי, בתיה אפולו, אניסה אשקר, שלומית באומן, דגנית ברסט, שרון ברקת, לאה גולדה הולטרמן, מיכל היימן, מיכל הלפמן, מיכל חלבין, אירית חמו, אנה ים, לי ינור, אתי יעקובי, אנה ים, סיגלית לנדאו, מיכל נאמן, חנה סהר, סיגל פרימור, טל פרנק, נועה צאושו, נועה צדקה, שוש קורמוש, אירה ראוכוורגר, רות שלוס, ציונה שמשי, ציונה תג'ר, ועוד.

אוצרת: גליה יהב

תערוכת "ליגה 2009" מתקיימת בשנת ה 100 לעיר תל אביב, והינה תערוכת ענק בהשתתפות 101 אמניות תל אביביות, מהוותיקות ביותר ועד הצעירות ביותר, מכל תחומי האמנות הפלסטית, הסגנונות ונושאי היצירה.

"ליגה" מאפשרת הצהרת נוכחות נשית בעלת תרומה ובולטות מסיביות, שבמידה רבה מעצבות את פני האמנות העכשווית בישראל כיום.  התערוכה כוללת מגוון עצום של עבודות אמנות ומספר רב של אמניות משתתפות, ואת כל סוגי האמנות (ציור, רישום, פיסול, הדפס, מיצב, מיצג, וידאו ארט, צילום ועוד), בכל הסגנונות ומכל התקופות, על מנת לייצר פרישה של מגוון רחב ככל האפשר. 

"ליגה" מתמקדת בשאלה "מה רוצה האישה?", הלא היא השאלה הרטורית הידועה לשמצה של פרויד, שכבר הפכה לקלישאה ולמעין סמן לסקסיזם בגרסתו המערבית-ליברלית.

בטקטיקה אירונית של אימוץ השאלה לתערוכת נשים, היא הופכת לאמצעי לניסוח עצמי, לאופציה להגדרה עצמית, למניפסט על אודות הזכות והבעלות על הרצון, על התשוקה. האמנות מתבררת כסימפטום לרצון המכריז על מימושו. כלומר, בעצם הצגת מניפה רחבה מאד של  אמנות של נשים, השאלה מתרוקנת, כנענית מאליה בתשובה: "האישה רוצה!"

שאלת הרצון, האיווי, שהציגה את עצמה בהקשר המקורי, הפרוידיאני, כשאלה מהותנית, הופכת לשאלה פוליטית הקשורה כמובן, גם לסוגיית הקול, כלומר – לסוגיית הנוכחות. בתערוכת ענק מתאפשרת הדגמת פעילות אמנותית ענפה, הצהרה על בולטות תרבותית בתחום והימצאות מסיבית בשדה האמנות בעיר (ובארץ).

בהמרת שאלת הרצון "הנשי" מהסמנטיקה הפסיכואנליטית לשדה הסוציו-פוליטי והאמנותי, ניתן לנסח מחדש את השאלה מה חסר לאישה כשאלה ביקורתית על אודות מה נמנע ממנה, מה לא מתאפשר לה בתרבות, מהי תקרת הזכוכית שלה. בכך היא הופכת להצהרה על רצון ועל האמנות כסימפטום של האיווי עצמו.

השאלה שנשאלה על ידי פרויד הפכה את האישה ל"אחר" של המאה ה20, זו שאינה "כולם", שאינה תו התקן, שאינה הסטנדרט, שאין לה הכוח לייצג, שהיא "המין השני". עבודות האמנות בתערוכה יתקבלו כסימפטומים של פרדוקס שאלת המקור, כלומר – כהדגמות ויזואליות של הבעיה עם השאלה הזו, שהיא בעצם הכרזה על מבוי סתום.

האמניות המשתתפות בתערוכה מוזמנות להציף מחדש את השאלה, לתת לה קול ומראה, לחדד ולפרט אותה, וכמובן שלענות עליה. התערוכה מורכבת ממגוון תגובות אמנותיות, אסתטיות, אירוניות, הומוריסטיות, פואטיות ופוליטיות לשאלה חבוטה זו, המסמנת את 'החטא הקדמון' המודרני ביחס למעמד האישה.

הכניסה חופשית

שעות פתיחה: ראשון-רביעי 12:00-21:00, חמישי 10:00-24:00, שבת 10:00-19:00,

תאריך נעילה: 25.6