משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

משהו שמעסיק אותי בימים האחרונים – המודל האוטומטי של היופי הנשי. לא צריך לפרט את מאפייני המודל הזה, כולנו מכירים אותו היטב. הוא ניבט אלינו מכל מדיום אפשרי – בזמן הפרסומות ומתוך תכניות הטלויזיה שממלאות את החלל שבין פרסומת לפרסומת, במודעות המתפרסמות בעיתונים ובכתבות שממלאות את הדפים שבין מודעה למודעה, וכיו"ב. היופי הזה מיידי ואינו זקוק להסברים או למתווכים. החברה הפוסט-קפיטליסטית, שמקדשת את המיידיות, היא חברה שמכורה ליופי.

אבל מה המשמעות של היופי הנשי עבור גבר שמתענג עליו בנסיבות אינטימיות, ולא רק בנסיבות חברתיות, דרך המבט המקנא/מעריץ של חבריו?  האם באמת קיים הבדל כל כך משמעותי בין מפגש גופני עם אישה יפה לבין מפגש גופני עם אישה בעלת מראה רגיל?

אני מנסה להבין את זה כאישה (תיוגי משנה: אישה רגילה, אישה בשלה, אישה שמסרבת לקחת חלק פעיל מדי בפולחן היופי). כאישה רגילה לא נותר לי אלא להניח, שסיטואציה אינטימית המתקיימת בין גבר לבין אישה-יפה-במיוחד היא אולי משלהבת יותר בעבורו, בהנחה שאין פה מעורבות רגשית אלא רק תחושה גופנית אותה אנו מכנים 'משיכה'. אני מניחה שמשיכה מהסוג הזה קשורה לא רק לטעם אישי, אלא מעוצבת גם על ידי מוסכמות אסתטיות שהן תלויות תקופה ואופנה. ברגע שמציבים מודל כלשהו כמודל נחשק - ברור שמי ש'משיג' את המודל הזה חש תחושת הישג, ותחושת ההישג הזו בוודאי מתורגמת לתחושת התעלות גופנית.

[מצד שני, אפשר לחשוב על הפחד (הגברי) להיכשל, שיהיה אולי דומיננטי יותר מול אישה יפה, משום שכביכול רף הציפיות שלה גבוה יותר. אישה יפה מורגלת בקבלת יחס מועדף, עבורה זה המצב הטבעי. הפער הזה עלול להלחיץ במידת מה.]

האם אישה יפה היא בהכרח מאהבת טובה יותר? התשובה ידועה, הצבתי את השאלה רק על מנת לחלוף במהירות על פניה בדרך אל הנקודה הבאה - האם הגוף הנשי היפה טומן בחובו תגליות עבור הגבר הכובש? [כן, אני יודעת שהמינוח 'גבר כובש' הוא אנכרוניסטי, אבל נזקקתי לו על מנת להדגיש את הפן של התגלית/מסע הגילוי, שמצוי במפגש גופני ראשוני עם זר].

במילים אחרות - הגוף הנשי הפרופורציונלי, החטוב, זקוף הציצים/ארך הרגליים וכו' זכה וזוכה לחשיפה אינטנסיבית במדיה. להיות עם אישה כזו פירושו  לשהות במקומות מוכרים כבר - גופה של היפהפיה המקצועית מוכר לנו באופן אינטימי כצרכני מדיה.  לעומת זה, להימצא בנסיבות אינטימיות בחברת נשים שנראות אחרת, כל אחת ותבנית המראה 'הרגיל' שלה - מהסוג שאינו חשוף בדרך כלל לעין הציבור, כזה שאינו חוגג את עצמו על גבי פוסטרים ובסרטי קולנוע, כזה שלא התקבע בתודעה כקלישאה של מראה חיצוני נחשק - באופן הכי פרדוקסלי יוצא שהאישה הרגילה בימינו היא הרבה יותר מסתורית, מהפן הפיזי,  בהשוואה לאישה שמתקיימת בה נוסחת היופי  – מה שאני מנסה לומר כאן, ותקנו אותי אם אני טועה - התרבות המוחצנת שלנו כבר שחקה לחלוטין את המראה של האישה היפה! המראה הזה צפוי לגמרי, אין בו הפתעות. אני טוענת שבתקופה המתבססת על נרטיב יופי אחיד יוצא שכל הנשים היפות דומות זו לזו, ואילו אצל הנשים הרגילות כל אחת רגילה בדרכה המיוחדת.