משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

הלילה, אולי בשל הצטברות עודפים של חשמל סטאטי באוויר, חלמתי בטעות חלום של מישהו אחר:

בוקר, צומת, רמזור,

זאת אומרת,

בוקר של תכלת צהובה,

בצומת-עיר מסוג הצמתים שמעכבים להרבה, כי יש הרבה תנועה, והרבה אפשרויות תנועה,

-ורמזור.

ועוד היה שם עדר צייתן של מכוניות בהמתנה, וגרגור מנועים והמיית מנועים במרווח שנפקח ונעצם בין שתיקה לעוד שתיקה, ומתוך העדר צץ פתאום איש והילך בין טורי המכוניות כמו רועה, והאיש עיניו שחורות כבור, והוא אובד בתוך זוג מכנסיים אפור גדול ממידתו, וג'קט ירוק צר מכווץ את פלג גופו העליון; והוא הולך ושר, הולך ושר, במין ניגון של פעם, שיר קינה, 

ים-בם-בם, ים-בם-בם, ים-בם-ים-בם-בם,

וידו אינה מושטת לנדבה, וקולו צלול והמילים עולות אחת אחת אל שמי הצומת -

"מי יקום, מי יושיט לי יד, מי יתן עזרה:

שרה-ביילה? שרה-חיה? שרה-מה?

מי יקום, מי יושיט לי יד, מי יתן עזרה:

שרה-רבקה, שרה-פייגה, שרה מה?

וכמו בכל אירועי הרמזורים, המובן מאליו מתרחש והאור הירוק מגיע ומשחרר את כל המכוניות לדרכן, והנהגים נענים ולוחצים על דוושת הגז, והרועה עם הג'קט הירוק נוהג ממש כמותם, גם הוא מגביר מהירות, גם הוא נעלם.