משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

כל החנויות היו סגורות והמדרכות שוממות מאדם. אפילו הכיכר, התפלא אלכס, אפילו הכיכר ננטשה, למעט שלושה חתולים וכלב מוזנח אחד שהתפרקדו על המרצפות, כשהם בוהים במי המזרקה ומתמסרים התמסרות בוקר מוחלטת לקרני השמש. אלכס צלע בשולי הכביש, על יד שורת הדקלים. הוא לא היה בטוח אם הכאב מציק לו או זכרון הכאב. קולות עמומים הגיעו מכיוון הגבעות הסמוכות לים והוא פנה לשם.

שרשראות דגלונים, שנמתחו בין עמודי תאורה, אותתו לו שהוא בכיוון הנכון. הרוח שעלתה ממערב נושאת ריחות אזוב ומלח, ערבלה באזניו גם צלילים מגומגמים של תזמורת כלי נשיפה. ההליכה קשתה עליו, אלכס לא ציפה שיהיה יום חם כל כך. סמוך לסוף העליה, עוד בטרם החל לצלוע במורד, כבר בלט מעל לשיחים הקוצניים קצהו הצהוב-כתום של גלגלענק, די בינוני בגודלו למען האמת. ככל שהתקרב, המרק הצבעוני המטושטש הואיל להיפרד לפרטים: משטח מכוניות חשמליות מתנגשות, קרוסלה בצבע שנהב ועליה מעגל סוסים עולה ויורד, ובין כל אלה התהלכו המוני אנשים, ברחובות ארעיים שנתחמו על ידי דוכנים למכירת מזון ומשקאות, ואין מה לומר, גם שאר טפלויות והבלים.

רק כשהתקרב ממש, וכבר היה מסוגל להריח באוויר את חריכת הסוכר במכונות הצמר גפן המתוק ואת ניחוח התירס המתבשל בדוודי ענק, וכשעוצמת המוסיקה ברמקולים התקרבה לדרגה כמעט בלתי נסבלת – רק אז הבחין בקיומו של מסלול ארוך וישר הגובל בשדה החרוש מדרום. בקצה המסלול, זה הקרוב אליו, עמד אדם גבוה ושמוט כתפיים, לבוש סרבל ג'ינס מרופט וחולצה עבה משובצת ארוכת שרוולים, כאילו לא מאיימת הטמפרטורה בחוץ לחצות את קו השלושים מעלות צלזיוס בכל רגע עכשיו. לידו השתרך טור של ממתינים. מדי פעם, למתן סימן מצידו של האיש בג'ינס, עזב אחד הממתינים את התור והחל לרוץ לאורך המסלול הריק בידיים פרושות, עד שהגיע לקצהו, ושם, בערך על יד המשאבה הישנה שכבר שנים לא עובדת ורק מחלידה ומתפוררת בקצב פנימי משלה, ניתק הרץ מהקרקע אל מול עיניו המשתאות של אלכס, והמריא. אלכס נעץ מבט בשמיים, והתקשה לבלוע את רוקו – כעשרים דמויות עופפו באוויר בגבהים שונים, ידי כולם פרושות לצדדים והם נראים, אה, ביניהם זיהה את הקרחת של ציגלר האופטיקאי, והנה, לא להאמין, גם ינוש הקצב, ואפילו מה שמו, הבן הפוזל של עזרא מהביסקוויטים, שהיה עסוק בתרגילי אקרובטיקה אוירית, מיני גלגולים וצלילות.

ממש מתחתם, על גבי ספסלים שהוצבו על במת עץ מאולתרת, ישבו כמה אנשים ועודדו את המעופפים בקריאות ובשריקות, חלקם גם צילמו תמונות למזכרת. ביניהם ישבה דליה, בשמלה שלא הכיר, וצחקה בקול רם מדי. את מתניה הדקיקים חבקה חגורה בעלת אבזם מתכתי נוצץ שהשתעשע בקרני השמש. דליה. תמיד השאיר אצלה את העודף, היא הייתה נחמדה. היה לה בושם בריח ורדים, עדין וכמעט בלתי מורגש, אלא שאלכס הרגיש בו.

אלכס קיווה להקים יום אחד משפחה, אך הצליעה, כך נטה לחשוב, תגרום לכך שרק נשים בעלות פגם תעתרנה לו. מבלי משים הצטרף גם הוא לתור המתארך על יד מסלול ההמראה. מעניין מי הברנש שיושב קרוב מדי לדליה, חשב. אלכס נעשה צמא, אך לא רצה להפסיד את מקומו בתור, שהתקדם בקצב סביר עכשיו. על הקו נעמד הילד השמן עם הנמשים, שתמיד ראו אותו מחזיק סנדביץ' טונה ולועס בפה פתוח, כשמזויות פיו ניגר פס רוק מעורב בטונה לעוסה למחצה; אלכס עמד מספיק קרוב כדי להבחין בנשימה העמוקה שלקח, בעצימת העיניים, וכשהג'ינג'י השמן החל לרוץ כל גופו רטט והזדעזע, חולצת הטריקו החדשה שלבש החליקה כלפי מעלה וחשפה כרס בצקית לבנבנה ו - הטיפוס העירוני בעל השיער השמנוני העז להניח יד על הברך החשופה של דליה, ודליה לא הזיזה לו את היד -  בסוף המסלול אפילו הג'ינג'י הצליח להנתק מהקרקע ולנסוק מעלה, צחוקו עוד ליווה אותם זמן מה ונחלש ככל שהתרחק עד שהתפוגג כליל. שלוש נערות שהתלחששו זו עם זו במשך כל זמן ההמתנה, הפרידו בין אלכס לבין האיש בסרבל הג'ינס, שהרכיב עכשיו משקפי שמש כהים ושלף מסרק מכיסו האחורי, מעביר אותו שוב ושוב בתוך בלוריתו המתדלדלת. אלכס תהה אם יש טעם לספר לו את עניין הצליעה.

כשגייסו את אלכס לצבא, עשה הכל כדי להגיע לקורס טיס. הוא הכיר בעל-פה את סיפורי הסדיר של אביו, ובעיקר את תיאורי הנצח הקטן של שכיבה במארבים בחושך, בתוך בוץ סמיך, "הרגליים קופאות תמיד ראשונות, בן", והלסתות חשוקות בכל הכוח כדי להפסיק את נקישת השיניים. "אולי רק  הברחשים בקיץ יותר גרועים מזה, בן", נזכר. " ולפעמים להקות של תנים רעבים גילו אותנו והגיעו לרחרח והיינו צריכים להבריח אותם במכות חלשות עם הקת של הרובה", המשיך. "בסוף, כשנושכים את הלשון רק בשביל שהעיניים יישארו פקוחות, המפקד מודיע שנגמר ומתקפלים בשקט לבסיס לנסות להציל קצת שינה מהלילה. אצל טייסים זה אחרת", סיים תמיד, "הם קמים בבוקר, אוכלים משהו, טסים קצת ומספיקים לחזור בזמן לראות כדורגל בטלויזיה, ועוד בחדר ממוזג". אלכס עף מהמיון לטיס כבר בשלבים הראשונים, אביו לא ניסה להסתיר את אכזבתו. אחר כך טירונות חי"ר ארוכה שלא הצליח לסיים, והתאונה, ובית החולים -

האיש בסרבל רכן לעברו: "תתכונן, תיכף אתה. זה מרגיש אמיתי, זה יבוא לך בהמראה, אתה תרגיש בבטן בום חזק ואחר כך הכל ישתתק ותהיה קל כמו אויר. רק תשאיר את הידיים ככה, כמו עכשיו, ואל תחשוב על כלום"

בקול זר שמע אלכס את עצמו שואל - "ואם אני אחשוב באמצע הטיסה שיש לי תקלה חמורה במנוע?"

המטיס נתן בו מבט שכולו תוכחה, "אני לא מציע לך לחשוב בכלל", וליתר הדגשה נופף לעומתו באצבע, ואלכס הבחין בצפרניים הכסוסות עד לבשר, בדומה לצפרניים שלו, אלא שסוף סוף תורו הגיע, והוא נעמד בקצה המסלול והתחיל לרוץ ככל יכולתו, הרגל הפגועה נזרקת קדימה נוקשה כמשוט, בעוד הרגל הבריאה מושכת את כל הגוף אחריה. הקהל על הספסלים קם מהמושבים: יצליח? לא יצליח? אלכס הרגיש את הרוח טופחת על פניו טפיחות קטנות של עידוד, והנה, כבר קצה המסלול, והוא כמעט מועד ברגע האחרון אבל לא, ובאמת הרגליים ניתקות מהקרקע והוא שוחה באויר, נזכר שלמד לשחות  בבריכה של מושב אביחייל, היה בקושי בן שבע, אחיו הגדול לימד אותו לשחות חזה והוא פחד שהדבורים יעקצו אותו, פרחים צהובים קטנים צפו על המים ודבורים מתות, שבוע ימים נסעו יחד באוטובוס, יום יום, ואחיו אמר, "אלכסנדר, מילה שלי - אתה תדע לשחות, אני אלמד אותך", ואלכס זוכר שהרגיש גאווה עצומה. פעם, עוד התקשרו וברכו זה את זה בימי הולדת, אך בשנים האחרונות זה הסתבך. עכשיו, כשהידיים תופסות זרם אויר וניתלות עליו, והרגליים לא צריכות לעשות כלום, הרגיש אלכס תחושה חגיגית, טהורה. אולי כשיירד למטה יתקשר אל טדי ויציע לו שיילכו לשתות משהו ביחד, מתישהוא.

אלכס רצה שדליה תראה אותו ככה. כיוון את ידיו ודאה אל עבר הנקודה המנצנצת על הספסל, אך דליה בכלל לא הסתכלה, אותו ברנש ליפף קווצת שיער שלה על אצבעו, אלכס רצה לקרוא לה, תסתכלי, תסתכלי, אך גרונו היה יבש מכדי להפיק צליל ברור, לכן העפיל מעל כולם, עוד, גבוה, עוד יותר גבוה, הכי גבוה, נקודות זעירות וזניחות, זה מה שהוא ראה, האבזם של דליה שוב קרץ לו מבין הספסלים, נהיה קר מאד, אלכס ברח הצידה והתהפך כמו בסרטים שראה על מלחמת העולם השניה, החל לצלול כשראשו מכוון מטה, הגביר מהירות, האויר התחכך בפניו, ייבש את הדמעות, שרף את העור, אלכס התקשה לנשום, עוד, הגביר מהירות, עוד, נהמת הרוח כמו המיית מנועים, אלכס צלל מטה, מטה, מדי פעם ניצנוץ של אבזם הופיע תחתיו, הופיע ונעלם.