משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

לא להקשיב לעורבים

רק לקיכלים

לתת לאהבה לרדת לאט לאט אל העולם

כמו שבת המלכה

להיות נינוחה, אלוהים,

עשה אותי נינוחה

עשה אותי מתחככת

כמו הנשים האחרות

שלמדו את חכמת החיכוך

החיוך

ההילוך

יש אצלי מספיק חומר גלם

בשביל עשר נשים לפחות

קיץ זה זמן טוב

להעמיד כסא נוח

ול-ה-מ-ת-י-ן

בשולי מישורי אפריקה הגדולים

גם עדרי האנדרלמוסיות עכשיו נחים.

אחר כך לרוץ

אחר כך לשחרר חיות בטן גסות

מכלובי נירוסטה מצוחצחים

עכשיו אני מרשה

לשלוח לי פרחים.

אולי מאוחר יותר אזמין

נסיך לב שחור

לכרות אחד לאחד

את כל שבעת ראשיי

עכשיו הזמן לטפח עדרי אנדרלמוסיות בחשאי.

שתגיד לי פעם אחת ILoveYou

בקול של חייל מארינס,

צעיר ושיכור וחרמן זאת אומרת

בחופשה ראשונה, של 48 שעות

בבית זונות קטן בשנגחאי

רק לא הזחיחות האיומה שלך

רק לא העייפות המסוכסכת שלי

תן לי חיילי צי שיכורים

תן לי זונות קטינות בערי נמל

אלה הפועלים השחורים האמיתיים

של ההסטוריה שבעל-פה

שתגיד לי, שתגיד לי  ILoveYou

בקול של סרטים אמריקאיים

בתוך תפאורת ILoveYou

ואני אנסה בכל כוחי לא לחשב

כמה חיילים אני צריכה לאהוב

 כדי להשיג זוג גרבי משי איכותי אחד.

לפעמים, בעיקר בימי שישי

את נהיית כל כך אישה אברהמית

שומעת קולות והולכת
הולכת לך, הולכת לך

עד איזה גיל את חושבת
להמשיך לספור כוכבים, צדיקים, גרגרי חול
לפרק בזעם קדוש מסכות
שמישהו אחר הכין
ולהמתין.
מעסיקה עצמך במחשבות טובות
מתכוננת למלאכים
בפתח אלפי אוהלייך
אותם פיזרת בצידי הדרכים

גם השנה, החושך מפתיע מוקדם, למשל,

את עדרי המכוניות הפונות הביתה

לשוב מן המרעה

איכרות עירוניות כבר מלקטות

ארוחת ערב ממדפי החנויות

ותיכף המשרתת הזקנה תתכופף

להבעיר אש בכל פנסי הרחוב

ולגעור בחתולים.

אני אומרת, "אפילו צ'כוב היה משתכנע"

אתה עונה,

במיוחד אם המשרתת היתה חצי-חרשת"

ובתוך כל התפאורה הרוסית המבולבלת הזאת

שני שוחרי סתיו שכמונו

שוכבים בחושך, מצחקקים.

 צריחי כנסיות, מגדל פעמון

 מעטירים על קו-אופק נוכחות משתחצת

 ולבֵנים של שבת ולבֵנים של יום חול

 מונחים וסביבם הקדוּשה מתרוצצת

 עוד מעט יטבלו בתוגה פרחחית

 של נער שנותר אחרון במגרש

 ונזיד חשיכה בתיבול ירחי

 יתקרש לאיטו בלי אשֵם מפורש

 רק עוד רגע אחד, רק עוד רגע נכלם -

 הס.  

 ניסגר המכסה מעל סיר העולם.

צריך להוציא אל מחוץ לחוק

נשים גבוהות ששמן נניח, "מנואלה"

שאצבעותיהן גדושות הזהב נוטות בזווית מסוכנת

אל עבר גברים, כן, גברים,

שלא היו צריכים להיות שם, בעליל,

ושם זה לפעמים אפילו "יקנעם".

מוזר, זו פעם שנייה היום שאני אומרת, "יקנעם".

בדרך כלל "מנואלה" לא כזאת מתאנקת

אבל היא חזרה לא מזמן מפאריז

והפאריזיאניות עוד מצלצלת מתוכה,

עוד זורחת מליבה המצופה פאייטים צרפתיים

שינשרו ממנה בימים הקרובים ועוד איך, כלבה,

ואתה עוד מספר לי איך היא מגלגלת אליך

מילים ולשונות וריסים

בקלות ראש אופיינית לנשים בנות ארבעים

שחוזרות בפעם הראשונה מפאריז

כן, אני יודעת שהיא אמרה לך שלושים ושמונה -

אבל היא בת ארבעים. אולי כבר ארבעים ואחת,

וכל הפריזזזיאניות הזאת עושה לה איברים

שמדברים אליה בקולות נמוכים

ועושה לה שושנים בבטן

ועושה לה תנועות לא זהירות, מופרזות -

צריך להוציא מחוץ לחוק נשים ששמן, נניח, מנואלה

שחזרו לא מזמן, נניח מפאריז

 ועכשיו הן מוכנות.