משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

האישה הבאה שלי תהיה אישה שתחלום את חלומותיה בקול רם. היא לא תטמון חלומות עמוק עמוק בחושך המתוק שבין רגליה כפי שכולן עושות ומקוות לטוב, הו לא, היא תהיה אחרת, יהיו לה חלומות מפורשים לאישה הבאה שלי. בלילות הראשונים שלנו יחד אהיה לה לחלום בן מילה אחת, היא תשאג את שמי בקול מזיע, לא אצטרך לעשות דבר רק להיות שם, כולי ותמיד ונכון ודרוך למראשותיה. כעבור שבועיים לכל היותר היא תתחיל לחלום ענבים, רק ענבים, ענבים היא תבקש בקול לילי צמא ופיה קפוץ ושיניה חורקות ענבים ענבים ולשונה הולכת ומלבינה ענבים, כל הלילה לאורכו תיאבק בחלומה לרוחב מיטתי, לא בנקל נשים מואילות לשחרר מתוכן חלומות, לא בנקל. בשעת בוקר מוקדמת אדלג לי אם כן בעליזות אל הירקן, אברור לה אשכולות מובחרים, הו כמה נעים לצאת בשליחות גחמותיה של אשה, באצבעותיי אמלוק ואסלק את חרפת הענבים הפגומים, אגיש את המובחרים שבהם מצוננים ונוקשים אל תוך פיה, אחד אחד, ולאחר שתאכל את כום אני בטוח שהיא תתחיל לחלום על ברנארד. קודם היא תלחש את שמו בקולות קטנים, קולות מתחבאים מתחת לסלע ובעצמי לא אהיה בטוח שכך שמעתי. מתוך אי וודאות חשדנית אתהה מי זה הברנארד הזה ומנין הביאה אותו אלינו, אבל הקולות ילכו ויתגברו, המיית קולות הברנארד תהפוך לצעקה ולבכי תובעני, מינונים גדלים והולכים של ברנארד בחיי הלילה שלנו, ואני הרי איש נחוש, וכשזה יקרה אני אביא לה את הברנארד הכי טוב בעולם, מה יש, אזוז קצת, אפנה לו מקום במיטתנו וכמה מדפים בארון, והיא תדבר אליו מילים צרפתיות ותנשק אותו נשיקות צרפתיות ואני אסתכל ואהיה סבלני כמו החומה הסינית כי ברנארדים באים וברנארדים הולכים ורק אני ספק החלומות הישיר שלה, לעולם לא אשכח שזה אני שעשיתי אותה מאושרת, הרי הבאתי לה ברנארד ואינני דובר צרפתית.

שבוע עד שבועיים לכל היותר חודש יחלפו להם בשיגרת ברנארד, כבר כעת די ברור לי שזה מה שהולך לקרות, יום אחד שוב ישתנו לה החלומות והיא תתחיל לחלום על קלמנטינות כתומות מקולפות. אני אפשוט את עורן השקוף למענה ואגיש אותן לפיה פלחים פלחים בגודל ביס אחד  אחר כך אחפש את ברנארד ואתפוס אותו בצווארו ביד אחת וביד השנייה אכניס לו אגרוף קשה בכל הכוח ישר לבטן והוא יתקפל ויבין את הרמז ויסתלק כדרכם של חלומות שהתממשו והיא תאמר, רק אתה מבין באמת מבין אותי יקירי, רק אתה, ותנשק אותי בפה, ולא תצטער בכלל שהלך כי כבר שכחה לגמרי את מה-שמו.

החברים שלי נדים לי מתוך אותה אחוות שתיקות גברית מפורסמת,  ואיך יוכלו לשמוע את החלומות של נשותיהם כשהם מקפידים להפנות את גבם מדי לילה? חלקם הגדול לא סומך על הפניית גב ומקפיד לנחור רשת רעשים לבנים להסוואת חלומות, הם מסרבים לשמוע את חלומות הלילך של נשותיהם וחמור מכך, לא רוצים שבנות הזוג תשמענה במקרה או שלא במקרה את החלומות המצפצפים שלהם. בשעות היום הם  עסוקים בתמרוני התחמקות מסובכים כשמערכת היחסים הופכת לחדר מצב ומאוחר יותר לטורניר מתיש של הורדות ידיים ובסוף לדו"ח רווח והפסד יומי.

ואני? אני הממונה על חלומותיה של אשה יפה וחשקנית, שאוהבת אוהבת אותי ככל יכולתה, מה יותר מזה צריך. מי יודע איך זה יגמר אצלנו, אולי יום אחד היא תספר לי על השבט ההוא של כושים ננסים, איפה שהאלמנה עונדת את עצם הלסת של המנוח שלה על חזה המדולדל ואני מדמיין עצם מלבינה עצם ארוכה וקשתית מתחככת בפטמותיה הכהות של כושית ננסית, ואני מזדעזע למחשבה מה יקרה בלילה בו החולמנית שלי תחלום אותי מת.